|
זה היה מאוחר בלילה, כולם כבר ישנו.
פיטר עטה את הגלימה השחורה, התקדם עד שהגיע לעץ והתחבא מאחוריו.
הוא לחץ על הסמל האפל שנצרב על ידו ברגע שהכיר את פנריר גרייבק. וכשנשבע לשרת את אדון האופל לאחר כפייה מצד גרייבק. פיטר עצם עיניו והתעתק לאחוזת מאלפוי, שם קבע להיפגש עם אדון האופל.
"ברוך הבא פיטר." הוא שמע קול נחשי אף שלא היה אף אחד.
"בוא אל החדר שממול." אמר שוב הקול הנחשי ביתר תקיפות ורצינות.
פיטר פתח את הדלת. הוא היה צריך להשתמש בכוח והדלת נפתחה לאט ובחריקה. הוא ראה שולחן מלבני ארוך שלצדדיו נראו אנשים שפיטר לא היה רוצה להימצא לידם.
בקצה השולחן היה כיסא שהגב שלו היה מופנה אל פיטר. מעל הכיסא הציצה קרחת כחולה ומוזרה. פיטר נכנס ללחץ.
"ש... שלו...שלום אדוני." הוא אמר בגמגום וקד קידה. "קח את הכיסא הפנוי." הקול הנחשי אמר תוך שפיטר ראה נחש עבה מזדחל על אדון האופל.
כשפיטר התיישב על הכיסא הקול הנחשי שאל: "ובכן, מה קורה עם הקונדסאים שלנו?"
פיטר רעד קלות וגמגם: "ה...הכול ב...בסדר. אתמול ביקרתי אצל הפוטרים, הם מ...מפחדים ש.. שתבוא אליהם. אה.. והכנתי סי...סיקור על מבנה הבית שלהם".
"תפסיק לגמגם!" כעס אדון האופל. "בנוגע לכתובת שלהם... הבאת לי פתק מדמבלדור?" הוא המשיך בקול יותר רגוע בזמן שסובב את הכיסא שלו לאט ובחריקה.
"כן." אמר פיטר בשקט וגישש בכיסי חולצתו. ברעד שלף פתק מקומט, שם לב שכל הזמן הזה אוכלי המוות בהו בו והחליק את הפתק לאורך השולחן. וולדמורט הרים בעדינות את הפתק והסתכל עליו בעיון רב.
"יפה, יפה מאוד." אמר בקולו הנחשי מרוצה ממראה עיניו.
"אני לא בטוח שאנחנו עושים את הדבר הנכון, מה תעשה להם?" שאל פיטר.
"אתה לא זוכר?" שאל הקול והמשיך: "אתה לא זוכר שג'יימס וסיריוס צחקו עליך? אתה לא זוכר שהיית צריך להחליף שם ומראה כדי שתוכל ללכת להוגוורטס בלי שיצחקו עליך? אני שניתי לך את המראה, את השם ונתתי לך כוחות קסם שלא יהיו לאף תלמיד הוגוורטס בשנה הראשונה כדי שתוכל לעשות קסם שג'יימס והקונדסאים יהיו חברים שלך. אתה אמרת שתצטרף אלי ברגע שארצה לנקום בהם וחוץ מזה, אתה חייב לי טובה." אמר הקול הנחשי של וולדמורט ונתן לפיטר זמן לחשוב ולהיזכר.
לאחר שנתן לפיטר כמה דקות המשיך: "אתה התחבאת ממני וחשבת ששכחתי. אבל לאחר שחברי הנאמן, פנריר, מצא אותך, נשבעת לשרת אותי. לגבי מה שאעשה להם זה החלטה שלי והיא לא ניתנת לערעור".
"טוב... אבל אתה תעלים כל קשר שלי עם העניין הזה, נכון?" שאל פיטר בפחד רב.
"אין לך מה לפחד." אמר וולדמורט לפיטר בחיוך.
"בוא נעבור על התוכניות שוב... אתה, פיטר, שותה את שיקוי הפולימיצי עם הדם שלי, נכנס לבית הפוטרים ורוצח אותם" אמר.
"טוב, אני אעשה זאת" אמר פיטר באומץ שלא אפיין אותו אך בתוך לבו הוא העדיף להתאבד מאשר להרוג את חברו הטוב ג'יימס.
"מצוין, זו הגישה. כך צריך לגשת למשימה. כולם, הביטו על פיטר, לפני משימה צריך להיות אמיץ. פיטר הוא דוגמה." אמר וולדמורט.
פיטר חשב שהוא סתם מתחנף. "תודה" אמר פיטר לאדון האופל וסקר בעיניו את אוכלי המוות תוך שסקרו אותו.
"אני מציע... שנריע לפיטר." אמר פנריר קורץ לפיטר אחרי כמה דקות של שקט.
"כן!" צעקו כל אוכלי המוות בהסכמה מלאה והריעו לפיטר.
פיטר ניגש אל פנריר: "אבקש לדבר אתך בצד." תוך שהצביע אל דלת הארון ופנריר פשוט הלך.
פיטר פתח את הדלת, לקח בקבוק וויסקי אש תוסס והצביע עם הבקבוק כדי לרמוז לפנריר להיכנס לפניו. פנריר נכנס ופיטר אחריו. פיטר סגר אחריו את הדלת, הכה עם בקבוק הוויסקי על ראשו של פנריר והוא התעלף.
פיטר תלש מראשו של פנריר שערה, הוציא מכיסו בקבוקון עם שיקוי פולימיצי מוכן, הכניס את השערה לבקבוקון, הטיל לחש משתק על פנריר, שתה את השיקוי, חיכה דקה או שתיים ויצא.
הוא ניגש אל אדון האופל, מתעלם מקריאות השלום של אוכלי המוות וקד קידה.
"יש סיבה שפנית אלי פנריר?" שאל וולדמורט.
"לא... אה... בעצם, כן." אמר פיטר בצורה האופיינית לגרייבק כדי לא לעורר חשד.
"ובכן... מהי הסיבה?" שאל אדון האופל בעוקץ.
"אני בזמן האחרון לא יוצא למשימות בשליחותך." אמר, קד קידה והמשיך לדבר: "תהיתי אם אוכל להחליף את פיטר".
"כמובן. אבל עכשיו, אתה משוחרר. אתה מוזמן ללכת." ענה לו אדון האופל וקד קידה קטנה עד שנראה כאילו משהו נפל לו.
פיטר התעתק בחזרה על מאחורי העץ והבין למה אדון האופל התייחס אליו כך, הוא שכח להחליף בגדים.
הוא חיכה עד ששיקוי הפולימיצי יפוג, הוריד את גלימתו השחורה, חזר על מיטתו ונזהר שלא להעיר את ג'יימס.
|
0 חרמשים
(5) 1 דירגו
כותב: 
פיקצר יפה ומקורי כל הכבוד!
גם אני כתבתי פיקצר על פטיגרו
אחי
