פיקצר בשני חלקים|I Just Move On

פיקצר זה נכתב ע"י נועם שושני, או בשמה היותר מוכר- פשוט נועם. כלומר, אני.
תודה רבה לנדב D: על הביטוא הנורא מוצלח שלו לחלק הראשון ולחלק השני של הפיקצר החביב הזה.
אזהרה- פיקצר זה מכיל גילוי עריות אך אינו עוסק ביחסי מין על כן הוא PG13.
חלק ראשון של פיקצר זה מוקדש להדר ולאורפז D:, שמנהלות איתי את המערכת ואת הפורום. ^ ^ וכמובן כי הן חמודות.
לפיקצר בבלוג -לא מבוטא:http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1218586

I Just Move On-Part One



היא הפיקה מנגינה צלולה של שיר מוגלגי כלשהו ששמעה באחד הפאבים הרבים בהם עברה.
מאז שנולדה חינכו אותה לשנוא מוגלגים, להתרחק מהעולם חסר הקסם הזה שלפי דבריה של אימה היה מלא בזוהמה. כל טהורי הדם חונכו כך, אך כעת היא הילכה לה באלכסונים, בידה השמאלית אחזה בקבוק בירה מוגלגית ובימינית אחזה בסיגריה שנכבתה לא מזמן וגרמה לכוויה חמורה בידה, אבל לא היה לה אכפת; ההמון והמוזיקה סיחררו אותה ומה שהתחיל כערב מלא גועל ובחילה נמתח כלילה רווי בפליאה ובילויים. היא הייתה קטינה, סך הכל נערה בת שלוש- עשרה וכבר השתכרה וטעמה את טעמה של הסיגריה הראשונה. כנראה שמוגלגים לא שומרים במיוחד על הקטינים שלהם בלילות הקרירים. נרקיסה בלק המסכנה, כמה מר הוא הטעם של התבוסה לבינוניות.
השיער הבלונדיני-לבן שלה היה מפוזר על כתפיה, דביק ממשקה חריף שנשפך עליה באחד הפאבים הבוהקים שברחוב. עיניה זעו בלי שליטה משלט נוצץ אחד לאחר ופיה מצץ מידי פעם את פיית בקבוק הבירה בהנאה. האף הסולד במעט שלה רירח את הריחות ה`נוצצים` של הרחוב ואוזניה החרישו מעוצמת הצופרים הדוחקים בכלי הגלגלים המוזר הזה לסוע. היא סירבה לעזוב את הפלאים הללו וניסתה לחוש אותם בעזרת כל חושיה, עד שהקסם נהרס.
"בלק? מה את עושה פה?" שאל קול מוכר. היה זה לא אחר מאשר קולה של בן- דודה, הגירפנדורי חסר הבושה הזה. היא רצתה להסתכל לו בעיניים ולקלל אותו עד שיתחפף אבל כאשר עיניהם התנגשו יכלה רק לגמגם תשובה טיפשית.
"גם...גם אתה בלק, זוכר?" היא ענתה לו בחצי גמגום. שיכורה ומבולבלת היא פנתה ללכת משם אך יד שרירית עצרה אותה.
"תורידי את הבקבוק ואת הסיגריה," ביקש סיריוס. היא הביטה בו בעיני זכוכית קרירות והורידה את הסיגריה הכבויה לרצפה, לעומת זאת הבקבוק עוד היה בידיה.
"אתה מפחד שאשבור לך את הבקבוק על הראש?" שאלה נרקיסה בלעג. הוא הוריד את ידו ממנה ונגע בידה על מנת לכוון אותה לשים את הבקבוק על הרצפה. תחילה נרתעה מהמגע המחוספס על עורה אבל נאלצה להוריד את הבקבוק בגלל החולשה העצומה שחשה כאשר ידו דחפה את ידה למטה. כאשר הניחה את הבקבוק חשה כי היא מובסת, כי היא נתנה לבן- דודה המטונף להחליט את גורלה כעת.
אם הוא ילך איתה להוריה היא תענש בחומרה, יתכן ובלה אפילו לא תנסה לחפות אליה עם תראה אותה נכנסת עם בן- דודה, אך איזו שליטה הייתה לה כאשר היא כולה מסוחררת ובחילה נוראית מאלכוהול תקפה אותה?
"את באה איתי," לחש סיריוס ומשך אותה בידה. היא חשה ששום דבר טוב לא הולך לצאת מהלילה.

While truckin` down the rode of life, althouge all hope seems gone, i just move on

"תיזהרי שלא יעופו לך ניצוצות מהעיניים," הזהיר אותה סיריוס, קולו לועג ואדיש כתמיד. אילו לא היה נבחר לגריפינדור יכל להיות סלית`ריני מוצלח במיוחד. אילו הוא היה סלית`ריני היא לא הייתה
כעת בחדר שלו בהוגוורטס והמצב המביך הזה בכלל לא היה קורה.
כעת היא הייתה בשנה החמישית, חלפו שנתיים מאז אותו יום בו כל חייה השתנו לטובה או לרעה, אולי אפילו גם יחד. היא החלה להיפגש מפגשים קבועים עם בן- דודה והחלה להזניח את לימודיה ולהתמקד בלהיות בקרבתו כמעט בכל זמנה הפנוי. הוא היה מלמד אותה דברים נוספים שלא ידעה והוא גם הראה לה שניתן לפתור דברים בצורה קצת פחות מסובכת כפי שהייתה רגילה. הוא היה בן- דוד מושלם. וובכן... לא בדיוק בן- דוד.
"מכך שנישקת אותי? בחיים לא!" ענתה במהירות והשתדלה להכניס גועל לקולה.אף אחד לא נישק אותה עד היום, אך משום מה לא הפריע לה שבן- דודה היה הראשון.
"אז פשוט תמשיכי הלאה..." מלמל סיריוס במבוכה. כנראה שהוא לא היה רגיל לכך שבחורה דוחה אותו. נרקיסה כלל לא חשבה שהיא דוחה אותו מספיק. מאז אותו ערב בו השתכרה והוא טיפל בה לאחר שמצא אותה היה ערב חלומי בשבילה.
הוא התייחס אליה כאל מישהי שונה, הוא יחס אותה לא אל כבת משפחה אלא כאל בחורה בדייט. אולי היא יכולה בכל זאת להיות בת- זוגתו? אחרי הכל טהורי דם תמיד מתחתנים אחד עם השני.
"להמשיך הלאה?" שאלה נרקיסה בתמיהה, בוחנת את המילים על שפתיה. היה זה דבר חדש שסיריוס לימד אותה כעת- להמשיך הלאה. האם הוא רוצה שהיא תמחק את הנשיקה הזו מחייה? היא הייתה כה מבולבלת. למה הוא מנשק אותה עם הוא רוצה שהיא תשכח מהכל?
"כן, להמשיך הלאה." הדגיש סיריוס והתקרב אליה קצת. אחרי שהתנתקו, ממקודם, הוא התרחק כמה צעדים ככל בן אשר מפחד שהנערה שנישק עומדת לתת לו סטירה. היא לא הבינה כלום, כל מה שחשה היה ששפתיה יבשות לגמרי.
"וובכן, המשכתי הלאה," היא פסקה בפתאומיות וחיוך נפרש על פניה בזמן שקפצה עליו והצמידה את שפתיה לשלו. בתור מישהו שעובר הלאה סיריוס נראה מאוד מרוצה מעצמו.

When I can`t find a single star to hang my wish upon, I just move on, I move on

היה זה יום קיצי למדי, ככה היה כל יום לימודים אחרון. הפעם לא היה זה סתם יום אחרון, היה זה היום האחרון בו אי פעם תראה נרקיסה בלק את השמש שוקעת ממדשאות הוגוורטס. היא ישבה מול השקיעה בהשתהות, בקנאה.
השמש הייתה חופשייה לשקוע ולזרוח היכן שהיא רוצה. כאשר השמש שקעה בהוגוורטס היא בטח זורחת במקום אחר. לנרקיסה בלק אמרו מתי לזרוח ומתי לשקוע, מתי לנשק ומתי להרוג, מתי לאהוב ומתי
לשנוא. מעולם לא הייתה לא עצמאות מוחלטת, מלבד איתו...
"קיסי? מה את עושה כאן? בקרוב תצא הרכבת!" הזהיר אותה קול מוכר. היה זה קולו, קולו של בן- דודה סיריוס. היא לא טרחה להסתובב ולהסתכל עליו אפילו, היא חיכתה לכך שהשמש תעלם לה והעולם יחשיך סביבם עד שרק הכוכבים יאירו.
"אתה עדיין מדבר איתי?" היא שאלה בחדות. היא לא חשבה שסיריוס אי פעם ידבר איתה, בעיקר לא אחרי שסיפרה לו שאירסו אותה ללוציוס מאלפוי. כיפת השמיים הלילית החלה להופיע ואיתה גם העצב של נרקיסה שהחל לזלוג לו על לחייה.
"באמת חשבת כך?" שאל סיריוס. היא הנהנה. הוא תפס את ידה. "אני לא אדבר איתך אם תשקרי לי, אני לא אדבר איתך אם תגידי שאת לא רוצה שאדבר איתך, אבל לעולם לא אדבר איתך בגלל איזה חנון שמאורס לך לא מרצונך!"נשבע לה. היא חייכה במבוכה. כעת הוא משך אותה אליו במהירות. כאשר הייתה מולו, על רגליה, הוא הביט בה במבט כה מתוסכל עד כי חשבה שלא הייתה לה שום סיבה לפקפק בקשר שלהם.
"אני אוהבת אותך," היא לחשה את המילים בביטחון, הייתה זו הפעם הראשונה שאמרה את המילים האלו אי פעם מתוך כוונה תחילה. חלף רגע רב של שתיקה, נראה היה כאילו הוא בלע את לשונו, אין ספק שהוא לא תיכנן את זה מראש.
"אז אני מניחה שזה להתראות..." מלמלה במבוכה. היא החלה לחזור לעבר הטירה.עליה לפעול לפי מה שסיריוס לימד אותה, תמיד להמשיך הלאה, לא משנה מה יקרה.

I run so fast, a shotgun blast can hurt me not one bit.
I`m on my toes cause heaven knows a moving target`s hard to hit.

מקווה שאהבתם D:
נועם. מצטערת עם יצא מבולגן.