יפה, מטורפת ומוזרה...

לילה שקט עבר בסימטת פודינג, הוא היה קודר ומבשר רעות, הוא הסתכלה על ביתה האהובה ועל ילדיהן של חברותיה הטובות ביותר, המנוחות, הם היו מתוקים כל כך, רכים וחמודים. רוח קרירה נשבה והעיפה את שיערה השטני-בלונדיני אחורה ועיניה הצבעוניות מכובצות בדאגה וברחמים, בוהה בבת היפה שלה שהייתה היום בת שנה בדיוק, יופי! יום ההולדת הראשון של הבת שלה והיא עומדת פה, עם עגלה לשלושה תינוקות, ששנים לא שלה, והיא מחכה לחברתה הטובה ביותר, הן אף פעם לא נפרדו, ועכשיו הן הולכות להיפגש שוב אחרי שנים. הן היו חברות כל כך טובות שהיא קראה לבת שלה על שמה: בלטריקס.ואז, היא הגיחה משום מקום, נשימותיה הכבדות וצעדי רגליה חותחים את השקט.

"אלי, אני חייבת לרוץ, אבל את חייבת לקחת את הילדים ולברוח, כמה שיותר מהר, כמה שיותר רחוק! ואם יתפסו אותך, בבקשה אל תזכירי אותי! אוכלי המוות באים, יש לכם חשבון פתוח, רוצי וקחי גם את השניים-" הוא הורתה על שני התינוקות של חברותיה "-למקום בו לא ימצאו אותם, ביי!" הוא צעקה כשהתחילה לרוץ, היא נחלצה מאזקבן ליום, אבל היא עדיין היתה לחוצה כאילו חבורת סוהרסנים אחריה. וכך בלטריקס נעלמה לה בחשכה... אלי לקחה את שלושת התינוקות והחלה לרוץ בכל המהירות, ואז, שמעה מאחוריה אנשים נוספים רצים, זוג לכל היותר, היא תתפס, אין שום סיכוי שלא... לפחות היא תצליח להגיע לתיבה היא תספיק להעביר אותם מי יודע לאן, אבל כל עוד הם יהיו בטוחים זה לא משנה.

היא הגיע לשם, לתיבה, היא הניחה את שלושת הילדים שם, וספר מיוחד בידה של בתה. היא נתפסה אבל היא לפחות הספיקה להציל את התינוקות, לא משנה מה יקרה לה...

בינתיים, פותחת את הדלת ומגלה שלושה תינוקות עם כרטיסיות קטנות לידם, אשה בשם עלמה פתחה את הדלת והרימה את התינוקות הקטנים, הבוכים. היא לקחה אותם אליה קרוב, מקווה שהם בסדר.

אלה היו חנה ניר ובלה. עברו 10 שנים תמימות ואז הגיע המכתב ששינה הכל...

-זה פרולוג אז זה קצר

-זה הסבר על כמה דמויות שנמצאות בפנפיק שלי הארי פוטר והדור הבא

-זה סתם כי משעמם אבל אם תהבו אין לי בעיה להמשיך...

-באמת יש מקום שנקרא סימטת פודינג (את מי שזה מעניין)