זכרונות בגשם-המשך!

וואו..עבר מלאא זמן מאז שעידכנתי בפעם האחרונה..פסח,אני חושבת..?

בכל מקרה,האתר מחק לי את שם המשתמש המקורי שלי,אז אני צריכה להתחיל ה-כ-ל מחדש...:\ איזה באסה..:(

בכל מקרה,"המשכתי" את הפאנפיק,אז זה ההמשך שלו..מקווה שתהנו!!ואל תנטשו אותיי!

~*~

זכרונות בגשם.

פרק 13-ההכנות לנשף..

לילי לא האמינה.

הוא אהב אותה!

היא רצתה לצחוק,לשיר,לרקוד-היא הייתה כל כך שמחה,שהיא הייתה יכולה להגיע לירח!

ובמקום זה היא פשוט ישבה שם מולו עם חיוך אווילי על פניה,בוהה בו.

"אמ..לילי?" שאל ג'יימס בחשש,מחכה לתגובתה.

לילי התנערה ממחשבותיה,היא העיפה בו מבט נוסף,וכשראתה את פניו הלחוצים,צחקה בקול,הצחוק שחרר אותה,הפיג ממנה את כל הלחץ והמתח שהייתה בו.

במקום לענות לג'יימס,היא משכה אותו אליה,לנשיקה תשוקתית,אוהבת.

עברו כמה דקות,עד שלילי הייתה צריכה אוויר,היא התנתקה ממנו,"זה עונה על השאלה שלך..?" שאלה,בקול נמוך,שניהם מתנשפים מהנשיקה.

ג'יימס רק חייך חיוך טיפשי.

הוא אוהב את לילי,ולילי אוהבת אותו,ושם דבר לא הולך לעצור אותם עכשיו..

באותו יום,נראה כי לא היו שני מאוהבים מאושרים יותר בכל כדור הארץ מאשר לילי אוואנס וג'יימס פוטר.

~*~

"אממ,לא את זאת" אמרה פנלופה,אחרי שלילי יצאה מתא המדידה,לבושה בשמלה הורודה והנוצצת.

לילי נאנחה,והסתכלה על דמותה בראי:"ידעתי!אני מתכוונת,אהבתי את השמלה והכל,אבל הצבע,טוב,זה ידוע שורוד לא הולך טוב עם השיער שלי.." סיימה בחיוך קל ועצוב,תוך כדי שהיא נפרדת בדמיונה משמלת החלומות שלה,ומחזירה אותה בחזרה לקולב.

היא ופנלופה,בחורה שפגשה בעבודתה במשרד הקסמים,חיפשו שמלה לקראת נשף הקיץ,שמשרד הקסמים עורך בכל שנה.פנלופה הייתה אישה יפה,עם שיער חום כהה ועיניים כחולות,ולילי נהנתה מאוד מחברתה;היה לה חוש הומור מעולה,והם נהגו להקניט אחת את השנייה בעבודה פעמים אין ספור,צוחקות.ובכלל,לילי הרגישה שמצאה לה חברה טובה.

"מצאתי!" אמרה פנלופה בחיוך.היא יצאה מתא המדידה לבושה בשמלה אדומה,סטרפלס,משובצת בצידה השמאלי באבני חן נוצצות,ולרגליה נעלי עקב לבנות.לילי עצרה את נשימתה:"וואו,פני,אם עד היום סיריוס לא נפל לרגלייך,תהיי בטוחה שהשמלה הזו תעשה את העבודה".

כן,פנלופה יצאה עם סיריוס בלאק המפורסם,כך בעצם הן נהיו חברות;לילי ראתה אישה יפה מסתובבת ליד בניין המגורים השכן אובדת עצות,כשחזרה עם הארי מהמכולת,כששאלה אותה האם היא צריכה עזרה,היא ענתה לה שקבעה להיפגש עם סיריוס בלאק בדירה שלו,ולצערה,היא שכחה את המספר המדויק של הבית,על פניה של לילי התפשט חיוך רחב,ומאז הכל היסטוריה.

"באמת?" שאלה פנלופה,מחייכת.היא הסתובבה מול הראי,בוחנת את בבואתה,"את לא חושבת שהיא משמינה אותי?"

"או,בחייך פני,את?! את נראית כמו אלה יווניה,עם הגוף הזה" לילי אמרה,צוחקת.

"טוב..אם זה מה שאת אומרת,אז אני אקנה אותה!וכדאי לך שאני אשמע עליה מחמאות,ג'ינג'ית" אמרה פנלופה,נועצת מבט חצי מאיים בלילי,'ג'ינג'ית' היה שם החיבה שהדביקה ללילי,מאותו יום שהיא קראה לה כך בטעות ולילי נעצה בה מבט מזרה אימים ואמרה לה שהיא לא ג'ינג'ית,אלא שלשיער שלה יש גוון אדום כהה.

"אווו,אני ממש מפחדת" צחקה בקלילות לילי.

"היי,הנה,נסי את זאת" קראה פנלופה,מוציאה מנבכי החנות קולב,שעליו הייתה תלויה שמלה ירוקה בהירה."אני חושבת שהיא תראה ממש טוב עלייך".

לילי נאנחה,היא החליטה שזאת תהיה השמלה האחרונה שתמדוד להיום,היא כבר הייתה עייפה מאוד,ורצתה לחזור הביתה,להארי:"טוב,אם זה מה שאת אומרת," היא נכנסה לתא המדידה.

כשהיא יצאה,פנלופה הסתכלה עליה,חיוך התפשט על פניה והיא אמרה ללילי,צוחקת:"טוב,לילי,תשכחי ממה שאמרתי שהיא נראית  טוב עלייך, זה בברור ה-שמלה!אלוהים,הלוואי שהייתי יכולה להראות כמוך..!"

והיא צדקה.

לילי נראתה מדהים.

השמלה הייתה ארוכה,ועברה את כפות רגליה,היא הייתה בעלת כתפיה אחת,וסרט ארוך היה קשור עליה.לילי בחנה את עצמה במראה,ולאחר התלבטות ארוכה פנתה לפנלופה ואמרה:"טוב,אם את אומרת-"

היא הפסיקה לדבר ברגע שראתה גבר עומד בחלון ובוהה בה.

גבר עם שיער שחור,מבולגן,עיניים חומות בצבע שקד,נוצצות,תחומות בתוך משקפיים עגולים,שאיכשהו,רק הדגישו את הסקסיות שלו.הוא התבונן בה,מתקשה להתיק את מבטו.כשראה את לילי מחייכת אליו,הוא חייך בחזרה,ונכנס אל תוך החנות.

הוא עמד לפניה,"תרקדי איתי?" שאל.

לילי הסתכלה עליו כאילו היה מטורף:"אבל..אין מוזיקה.."

"אז?" שאל,כאילו זה היה דבר של מה בכך,והושיט לה את ידו.

לילי לקחה אותה בשמחה, והם התחילו לרקוד,כשכל האנשים בחנות ומחוצה לה,מתבוננים בזוג הצעיר והנאה,שרוקד לו,כאילו הם האנשים היחידים בעולם.ובאמת,באותו זמן היה נראה להם,שהם האנשים היחידים בעולם.

"את יפה כל כך" מלמל ג'יימס אל אוזנה של לילי,וגרם לה לצחוק.

"טוב,זאת השמלה שאני רוצה לבוא איתה לנשף,מה אתה אומר?"

"הממ..ג'יימס עיקם את אפו,"ושכל הגברים יסתכלו עלייך?אני לא מוכן" הוא אמר.לילי הסתכלה עליו,עם מבט מעושה של רחמים.

"אוקיי,טוב" נכנע ג'יימס,"אבל רק אם תתני לי נשיקה" לחש לה,מחייך.

לילי חייכה גם היא,"עוד מעט" לחשה לו בחזרה.

הם סיימו את הריקוד,וכל האנשים מחאו להם כפיים,אבל הם רק הסתכלו אחד לשני בעיניים,שהיו מלאות אהבה אחד לשני.

לילי רכנה,ונישקה אותו נשיקה קצרה על השפתיים."אני צריכה ללכת" אמרה.

הוא צפה בה קונה את שמלתה יחד עם פנלופה,וראה את שתיהן יוצאות מהחנות,צוחקות.

ג'יימס חשב עד כמה בר מזל הוא היה.

ואז הוא נזכר שהוא מאחר לעבודה.

~*~

"ברשותך,דמבלדור,אנחנו רוצים להודיע הודעה חשובה" אמר רמוס.

הוא,סיריוס,לילי וג'יימס ישבו בחדר המפקדה מאוחר יותר באותו יום,יחד עם 15 חברים מהמסדר,פיטר נעדר שוב,אלא שהפעם סיבת היעדרותו הייתה ברורה לכל אחד מהארבעה.

"כמובן,רמוס" אמר דמבלדור,מחווה לו בידו שיקום,"בבקשה,אנחנו מקשיבים".

רמוס נשם עמוקות,הוא עצמו עדיין התקשה לעכל את מה שרצה לומר להם.הוא לא האמין שפיטר-פיטר!דווקא מכולם..היה זה הוא שבגד בהם..איך הוא היה יכול להסתכל בפניהם בכל אותה התקופה..?

היה לו קשה לומר את מה שהיה צריך להודיע לכל המסדר,הוא הביט בלילי,ג'יימס וסיריוס,שהסתכלו עליו,מחייכים ומאותתים לו להמשיך.

רמוס,ששאב כוחות מעידודם,התחיל ואמר:

"ביום שחילצנו את לילי מוולדמורט,ב-2 במאי,נודע לנו שפיטר פטיגרו,בוגר הוגוורטס,חבר המסדר,והידוע בכינויו:'זנב תולע',בגד בנו"

~*~

אז..תגובות,מישהו?

עד פרק 14..:)

		הפרק הבא