איפה היא? אני מחכֵה... (סונגפיק)

סונגפיק על השיר "אחכה לך בשדות" של משינה. קישור למילים של השיר באתר שירונט: http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=686&wrkid=142

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

היא אמרה אצלי זה יהיה נחמד 
טשרניחובסקי שש שעה חמש רק תבוא לבד 
אני לא מוצא, אני לא מוצא 
התיאור שלך לוטה בערפל לא צריך להתנצל 
אחכה לך בשדות.

רון חיכה. למעשה, הוא לא ידע כמה זמן הוא כבר מחכה. זה נדמה כמו נצח...
הוא חיכה להרמיוני. הם קבעו להיפגש בשדה ליד ה"מחילה". רון חיכה לה שם כבר... ארבעים וחמש דקות? שעה? הוא לא ממש ידע.
מבלי משים תפס גבעול קטן של עשב והחל למולל אותו בין אצבעותיו. בראשו התרוצצו מחשבות. מה אני אגיד לה? על מה נדבר?  כמעט כל הזמן שחיכה רון חשב על השאלות האלה, אך עדיין לא מצא להן תשובה.
והזמן עבר... והוא עדיין חיכה...

כן, כן העיר גדולה, וזה אותי מרשים 
אך לחצות אותה זה כמו לחרוש בשדה מוקשים 
ואני רוצה, ואני רוצה 
לחבק אותך חזק בזרועותי, אם תרצי לבוא אלי 
אהההההה אחכה לך בשדות.

רון גר ליד השדה בקצה של עיר באנגליה. זה היה איזור מבודד, כך שמשפחת וויזלי יכלה להרשות לעצמה לגור שם, בבית שלא שופץ כבר זמן רב...
איפה הרמיוני? למה היא מתעכבת כל כך?
הוא המשיך לחכות. הוא כל כך רצה לראות את הרמיוני שוב. היא היתה חסרה לו אחרי חודש שלא ראה אותה. לא היה אכפת לו לחכות, רק לראות אותה שוב.
"אני אחכה," הוא חשב בקול. "אני רוצה לראות אותך, וקבענו פה."

קייטרינג בשש רוח נעימה 
לך בשיער פורמת קשר 
תאהבי אותי פעם אחת 
תאהבי אותי פעם שניה 
תראי הכל יהיה בסדר.

לפתע, הוא שמע קול רשרוש של גיבעולים נרמסים בעדינות. רון הפנה את מבטו אחורה, וראה גם שיער חום ומקורזל מתבדר ברוח הערב... זו היתה הרמיוני! הוא רץ לכיוונה.
"איפה היית?" שאל רון, מתנשף מעט.
"הייתי במסיבה של חברים של הוריי... מצטערת, לא יכולתי להודיע," הסבירה הרמיוני, והתעסקה בשערה בהיסח הדעת. "אני שמחה שחיכית לי. כל כך רציתי להודיע לך בדרך כלשהיא -"
"שששש...." אמר רון, והניח את ידו על שפתייה. הן היו חמימות, נעימות למגע. "זה בסדר. עכשיו הגעת," אמר ברוך.

יש שדות כותנה ויש גם שדות ייאוש 
ולמצוא אותך זה כמו לקצור בשדה נטוש 
אני מתייאש, אני מתייאש 
אז אני מביט בעיר ומקלל שילכו לעזאזל 
אחכה לך בשדות.

"אני... רציתי להגיד לך משהו כבר ממזמן. אני חושב שבגלל זה בזמנתי אותך דווקא לשדה..." אמר רון, מבויש מעט.
"מה?" שאלה הרמיוני. רון רק דמיין את זה, או שהוא שמע ציפייה בקולה?
"אני... אני אוהב אותך. כבר הרבה זמן. פשוט עד עכשיו לא הייתי בטוח. עכשיו אני בטוח בזה יותר מתמיד." קולו נשבר במילה האחרונה. הוא לא היה בטוח שגם היא אוהבת אותו. אבל מה שנאמר- נאמר. ואין דרך חזרה. 
הרמיוני הסתכלה עליו בהפתעה. כנראה שהיא לא צפתה לזה. רוח הערב הקרירה בדרה את שערה, והוא נכנס מעט לעיניה. רון הסיט אותו בעדינות. היא כל כך יפה...
"אני לא חושבת... שאני מוכנה עדיין. אתה יודע, חבר וכל זה..." אמרה, ונימה קטנה של סליחה נשמעה בקולה.


קייטרינג בשש רוח נעימה 
לך בשיער פורמת קשר 
תאהבי אותי פעם אחת 
פעם שנייה 
תראי הכל יהיה בסדר.

בהסכמה שבשתיקה, השיחה תמה. הם החלו צועדים בדממה לעבר ביתו של רון.
הם הגיעו עד מפתן הדלת, ולפתע, הרמיוני דברה.
"אני גם... אוהבת אותך. חשבתי על זה כשהלכנו, והגעתי למסקנה. לא הייתי רוצה שום חבר אחר. אבל אתה... אתה משהו מיוחד," היא חייכה. הוא חייך אליה בחזרה. הם התחבקו, ונכנסו שלובי ידיים אל הבית.

אחכה לך בשדות...

אולי רון יחכה למישהי עוד פעם ביום מן הימים. אך בינתיים, זה היה כל מה שהוא היה צריך.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני יודעת שפאנפיק לפני הסונגפיק הזה פרסמתי את הסונגפיק "הרמיוני- אני אוהב אותך", שמדבר, כמו הסונגפיק הזה, על האהבה של רון להרמיוני. אבל אני אוהבת לכתוב עליהם.