חייהם של השוכנים בצללים

חור שחור הוא דבר עוצמתי, הוא מלווה אותך כול החיים.

טעות אחת בלתי נמנעת שבגללה חיים השתנו לנצח.

בגידה במוסכמות שעליהן גדלת יכולות להשאיר פצע פתוח לכול החיים.

סריוס בלק מעולם לא חשב שיוכל להתאהב,

הוא חש התרגשות בלילות, במיטה. כול פעם עם אישה אחרת, לעיתים רחוקות הייתה לו הערכה כלפיהן, הן לא ידעו להלחם על שלהן, אפשר היה להפשיט אותן בקלות רבה מדי.

לא היה לו על מה לדבר איתן באמת.

זו הקללה שלו, חשב.

הוא עזב את המוכר והידוע יותר מפעם אחת בחייו, נטש את בית הוריו ואת המוסכמות שעליהן גדל.

מצא מפלט בדמות משפחת הפוטרים, עוד טהורי דם אומנם אבל לפחות היה להם כבוד לאחרים, ולא רק את הזלזול המתנשא שחש כשעוד גר בבית אביו.

מהיום שעזב את הוריו ואחיו סיריוס הרגיש חלול, כמו צמח ששמטו את האדמה תחת רגליו, לא היה לו על מה להישען יותר, הוא עזב את המוכר והבטוח.

סיריוס היה שלם על עצמו רק בדמותו ככלב, שם בתוך הרגשות של החיה הוא הרגיש מאוחה, לכלב יש צרכים פשוטים, רצונות פשוטים.

הטריטוריה שלו הייתה הוגוורטס, הלהקה שלו הייתה שונה אומנם אבל הוא אהב אותה, להקה המורכבת מכלב, אייל, עכברוש, ואדם זאב. כשרץ הוא היה חופשי, התחושה הזו, הריצה הייתה הדבר שאליה נולד.

בית הספר היה הבית שלו, הוא כבר לא החשיב את הבית שבו נולד כבית שאליו הוא שייך, זה היה סתם עוד בית באמצע רחוב עזוב.

את החופשות שקיבל הוא בילה בבית הפוטרים, זה היה בית נוסף.

חבריו היו גם האחים שלו, למרות שלא היה קירבת דם הייתה קירבה בלב, לעומתם לרגולוס הוא בקושי אמר שלום.

כשג'יימס התחתן הוא שמח בשמחתו, כשחיפש את האחת בשבילו,  לא מצא דבר מלבד סדינים פרועים והנאה רגעית, חצוייה. למראת זה הוא לא הפסיק לחפש.

החיים שלו עברו עליו בחיוך, מסתיר יפה יפה את החור שיש לו בלב עד שלפעמים הוא היה שוכח שהוא שם.

בסוף הוא מת, המחשבה אחרונה שלו הייתה שבאמת לא התאהב אף פעם.

לא קל להיות סיריוס בלק

		הפרק הבא