משרד התשוקה והאהבה בין קוסמים

אלברט התהלך לתומו בסמטאת דיאגון. חסר דאגות..

רינג רינג!

אלברט השתתק מפחד.

רינג רינג!

או, זה המכשיר הזה. המכשיר המוגלגי הזה. הוא הוציא מגלימתו את המכשיר המוגלוגי החדיש, ה"סמארט-פון", והרים את שרביטו מעליו.

"למה אתה מצפצף?"

רינג רינג!

אלברט חבט את שרביטו באוויר והפלאפון נענה. הקול היה קול של ילדה קטנה.

"אמא?"

מרוב פחד, אלברט הניף שוב את השרביט, אבל הפעם הפלאפון פשוט קירקש והתפוצף במתח של ניצוצות כחולים. חלק מהניצוצות שרפו את הקצוות של הגלימה שלו. כמה ילדים התבוננו בו בשעה שהלכו עם הוריהם לקנות גלידה מקורצפת.

אלברט הניח את השרביט שלו בחזרה בגלימה והסתכל על הפלאפון הזה.

"איך מוגלגים בנו מכשיר קסמים שכזה?"

הוא לקח את שרביטו שוב לידו. בתנועה חלקה, אמר את הלחש לתיקון חפצי מוגלגים: מורוש.

לפתע, הפלאפון התעורר לתחייה. נדלק. המסך תוקן, אבל היה חסר בו טעינה אז הוא כבה.

"אוח, אני שונא חפצים של מוגלגים!"

"סלח לי?" לחשה ילדה קטנה.

אלברט הסתובב אחורה, וראה ילדה קטנה, עם גלימה של קוסמת שחורה, ללא סמל של בית, עם שיער אדמוני, וצעיף מבולבל בצבעים של שחור לבן. מהפנט.

"סלח לי?"

"כן, כן."

"הפלאפון."

"המה?"

"הסמארט-פון המוגלוגי. שייך לי. אפשר אותו?"

אלברט הסתכל על המכשיר בשנאה. ואז הגיש אותו אל הילדה. היא חטפה אותו מהיד וברחה. אלברט הרים את שרביטו מעלה מעלה, ואז קרה קסם מופלא.

---

בחנות מכשירי חשמל במרכז לונדון, סמארט-פון התחיל לקרקש. המוכר היה אדם שיכור ומשעומם ששיחק בסולייטר במחשב. הסמארט-פון הורם באוויר בשריקה, וניפץ את חלון הראווה. המוכר צרח. עלה לשמיים, ונחת בדיוק על כף יידו של אלברט. אלברט התבונן במכשיר. עד שפלט עשן.

הפרק הקודם