ילדת עוף חול

קרדיט להדס (Trouble Maker) על החלק של ההפלה.
ותודה  לבטאית שלי (בילקטריקס בלק)
------------------------------------------------------

למחרת קמה ליסה לצליל הצרחות הרגילות של איימי,"קומו!קומו כבר!תתארגנו ורדו!"

לרגע היא חשבה לעשות את עצמה ישנה אבל אז נפתחה הדלת בתנופה והיא שמעה את קולה של איימי מעליה,"אם לא תקומי עכשיו את תישארי כאן כל היום ליסה!"

היא קמה באי חשק מופגן וחיכתה שאיימי תצא מהחדר, רק לאחר שאיימי יצאה היא פנתה לארון הבגדים הכמעט ריק והוציאה משם את מדי בית היתומים שכללו חצאית שחורה וחולצה בצבע אפור משעמם שעליו היה את סמל בית היתומים וסוודר שחור שגם עליו היה סמל בית היתומים.

היו לה בערך חמש חליפות זהות לאלה, מספר קטן של זוגות נעליים וחוץ מזה הארון היה ריק.

היא פנתה להביט בחדר, שקירותיו היו בצבע לבן ובו היו מעט מאד דברים, מיטה קטנה עם מצעים אפורים, ארון הבגדים, שולחן כתיבה ומדף שעליו היו המון ספרים עבי כרס שהיו שם תמיד,והיא קראה אותם בשקיקה רק כי לא היה לה מה לעשות.
ליד חדרה היה חדרון רחצה, ליסה נכנסה אליו ויצאה לאחר כמה דקות מהחדר לאחר שהתקלחה וסרט שחור לראשה

ואז זה קרה, כמו הבזק היא ראתה את עצמה יורדת לארוחת הבוקר, את מייקי שוב מתגרה בה, היא ראתה שההתגרות מתפתחת לריב ואז באמצע הריב מופיע בחוץ משום מקום מישהו,ההבזק עבר בתמונות,כמו בסרט. ואז זה נגמר, ליסה המשיכה ללכת בלי לשים לב לאן ורק ניסתה לחשוב מי יוכל להיות המישהו הזה שהיא לא הספיקה לראות...

ליסה הגיעה לחדר האוכל, התיישבה והוגשה לה מנה בחוסר אכפתיות הוגש לה מנה שהכילה חביתה בטעם מגעיל וכמה ירקות מסכנים.

ליסה אכלה רק בגלל שהיא ידעה שאם היא לא תאכל יצעקו עליה או ירביצו לה או יענישו אותה או כל דבר אחר שיעלה להם באותה שנייה על הדעת,ואם היא לא תאכל היא תצטרך להשאר רעבה עד ארוחת הצהריים.

ליסה סיימה לאכול קמה מהשולחן ואז בלי לשים לב, היא נתקעה במייקי.

"תסתכלי לאן את הולכת פיצית," אמר מייקי וחייך חיוך מלגלג, הוא בעצמו היה דיי קטן, אבל היה לו הרבה כוח והוא תמיד הסתובב כאילו העולם שייך לו.

ליסה הביטה בעיניו הכהות והמלגלגות ואמרה,"עדיף שאתה תשים לב לאן אתה הולך, גורילה."

החיוך המלגלג נמחק מפניו והוא אמר לליסה,"נו באמת, אין לך עלבונות טובים יותר גזר?"

ליסה התעצבנה ולפתע התנפץ החלון לידה, "ומה איתך, אתה כל כך טיפש שאתה לא יודע להבחין בין כתום לשאר הצבעים? אני מתפלאת, חשבתי שלמדת דבר או שניים בעונש שנתנו לך אתמול," ירתה ליסה תשובה.

"האמת חרק, זה לא שאני לא מבחין בצבעים, פשוט כל פעם שאני רואה את השיער שלך ישר קופץ לי גזר," הוא ענה בלגלוג.

ליסה קימצה את אגרופיה אבל ענתה בשלווה,"אולי אתה חושב ככה,אבל אם היית מסתכל על עצמך היית רואה שבכל פעם שמסתכלים עליך, קופץ ישר לראש קוף מכוער וטיפש."

עכשיו כבר לא היה זכר לחיוכו של מייקי והוא התנפל על ליסה. אבל ליסה הייתה מוכנה והגנה על עצמה. הם התחילו לריב, ככה זה נמשך כמה דקות עד שאיימי ועוזרת נוספת עם פני ציפור שקראו לה ג'ינה הופיעו, איימי הרימה את ליסה באוויר וג'ינה שפני הציפור שלה התעקמו בזעם הרימה את מייקי, שעל מצחו היה סימן אדום וגדול.

"אתם לא יכולים לשרוד שעה אחת בלי לריב?" צרחה איימי, היא וג'ינה הפילו את ליסה ומייקי שהתנשפו בזעם.

"ליסה את תחכי כאן בזמן שאני הולכת עם מייקי לאחות ריינה, בנתיים תטפלי ביד שלך כי אני לא מתכוונת לעזור לך הפעם, את נפצעת יותר מדי."אמרה ג'ינה, היא ואיימי הלכו עם מייקי, שהספיק ללחוש לליסה כשעבר על ידה "זה לא הסוף ג'ינג'ית."

ליסה נזכרה בהבזק שלה ופנתה להביט בחלון, מייד כמו שחזתה הופיע משום מקום מישהו.

ליסה ידעה מי המישהו הזה, זה היה האיש שהופיע באותה צורה אתמול בחדרה בזמן השיחה שלה עם פרופסור מקגונגל, זה היה הארי והוא חזר עם תשובה כמו שהפרופסור אמרה.

ליסה מיהרה הסיר את התליון שלה, היא פתחה אותו וחומר כסוף נזל ממנו אל ידה והעלים את הפצע שבה עד שהוא נשאר כסימן אדום כמו שאר הסימנים הרבים שהיו לה.

היא סגרה את התליון ושמה אתו בחזרה על צווארה בדיוק בזמן שנשמעה דפיקה בדלת.

ג'ון העוזר המתלמד של איימי, רץ ופתח את הדלת, הארי נכנס ואמר,"שלום, אני מחפש את ליסה."

"אה, הנה היא. מוזר,אף פעם לא באו אליה אנשים חוץ מאתמול," ג'ון מלמל בתשובה והצביע על ליסה שבהתה בהם.

ג'ון הלך למטבח והארי ניגש על ליסה ולחש לה, "אני חושב שכדי שאני אדבר איתך בחדר אחר ולא כאן פה שכולם שומעים."

"אבל ביקשו ממני להשאיר כאן עד שאיימי וג'ינה יחזרו," ליסה  אמרה והשפילה את מבטה על ידה, למרות שידעה שנשאר רק סימן אדום על עורה הבהיר.

"אחרי שאני אמסור לך את מה שיש לי להגיד לא תצטרכי להישאר כאן," הוא אמר והחל ללכת, ליסה מיהרה ועקפה אותו, היא הובילה אותו במדרגות ולאורך המסדרון ופתחה את דלת חדרה.

הארי סגר את הדלת אחריו ובחן אותה כמו אתמול בעיניו הירוקות ואז אמר,"את זוכרת את השיחה שלך עם הפרופסור אתמול?"

"כן, היא ביקשה ממך לחזור לכאן עם תשובה וידעתי שתחזור," ליסה אמרה היא לא לחשוף את ההבזק שראתה.

"אוקי.אז באתי למסור לך שאישתי ג'יני ואני נשמח מאד לארח אותך עד לתחילת שנת הלימודים החדשה."

לראשונה מזה הרבה זמן ליסה חייכה.

"אם כך, אני רק אסדר כמה דברים ואת תתארגני ואז תוכלי לבוא איתי בהתעתקות ואגב הייתי ממליץ לך לשמור על החיוך הזה יותר," אמר הארי ויצא מהחדר.

ליסה רצתה לצאת אחריו ולשאול אותו מה זה התעתקות, אבל העדיפה קודם לארוז ואז ללכת.

היא לקחה את התיק היחיד שלה, תיק שחור קטן ואז ארזה כמה דברים חשובים מחדר הרחצה כמו המסרק שלה ומברשת שיניים. לאחר מכן היא ארזה את הבגדים והנעליים כי אלו היו הבגדים היחידים שלה, לבסוף היא הלכה והוציאה מתחת לכרית את הדבר הכי חשוב שלה מלבד השרשרת, תמונה של ציפור יפיפייה בצבע זהוב אדמדם וכתום, לליסה לא היה מושג איזה ציפור זאת, כמו שלא ידעה מה יש בשרשרת שלה שגורם לפצעים להירפא, אבל השרשרת והתמונה היו הדברים היחידים שהיו באמת שלה מאז השריפה בביתה שבקושי זכרה, כאשר שוטטה לבד ברחוב, ילדה קטנה בת ארבע, השרשרת והתמונה היו הדברים היחידים שעזרו לה לשרוד.

ליסה הכניסה את התמונה ואז פנתה שוב לחדר הרחצה לקחת את הסרטים, הגומיות והסיכות השחורות שלה, משום מה רוב הדברים שקיבלה מבית היתומים היו שחורים, כאילו שהיא לא מדוכאת מספיק.

היא הכניסה את הדברים לתיק והביטה פעם אחרונה בחדרה, לאחר מכן היא נכנסה בפעם השלישית באותו יום לחדר הרחצה והסתכלה במראה, היא עדיין נראתה אותו דבר, שיער ערמוני-אדמוני,עיניים ירוקות בורקות, עור בהיר ומעט נמשים מודגשים על פניה, סימן אדום מתחת לעין הימנית שלה, שקיבלה אתמול כאשר מייקי חשב שהיה 'מצחיק' לשים רגל לליסה ולאחר שהיא תקום לתת לה גם כמה מכות. גופה היה רזה והיא הייתה נמוכה מאד, בגדי בית היתומים רק הדגישו יותר את הרזון שלה.

לאחר מכן ליסה  יצאה מחדר הרחצה, לקחה את התיק ויצאה מהחדר.

ליסה הלכה במסדרון וירדה במדרגות, היא ראתה את הארי חותם על כמה מסמכים ומדבר עם איימי שנראתה מאושרת, ליסה מעולם לא ראתה אותה מאושרת כל כך, אפילו לא אחרי שליסה גרמה 'בטעות' לעוזרת השנואה ביותר על כולם לברוח בצרחות.

הארי גמר לחתום על המסמכים וסימן לליסה להתקרב אליהם, ליסה התקדמה ואיימי אמרה,"היה מאד נחמד להכיר אותך ליסה פינקס ומי ייתן ולא ניפגש שוב לעולם."

"גם אני מקווה שלא ניפגש שוב," אמרה ליסה בזעף והוסיפה,"ממש מחמם את הלב הברכת פרדה שלך."

איימי לא ענתה והארי אמר,"טוב,אז אפשר ללכת, סיימת לארוז?"

ליסה הרימה  את התיק הקטן והשחור שלה.

הארי נראה כאילו הוא עומד להגיד משהו אבל אז הלך ויצא מין הדלת וליסה מיהרה לצאת אחריו.

הם התרחקו ברחוב הנקי והדומם ורק לאחר שליסה כבר לא ראתה את בית היתומים אמר הארי,"תחזיקי ביד שלי ותיזהרי,רוב האנשים מקיאים בפעם הראשונה."

ליסה החזיקה בידו ואז הרגישה הרגשה משונה ומגעילה מאוד. אבל למזלה של ליסה היא לא הקיאה, אלא הסתפקה בלנסות לא להקיא.

ליסה ראתה שהם ניצבים מול בית יפה ומרשים.

"הגענו," אמר הארי בשמחה והחל ללכת לכיוון הבית, ליסה מיהרה בעקבותיו.

הפרק הקודם		הפרק הבא