חיוך אחרון

ג'יני וויזלי חייכה . 

כך הכל התחיל, חיוך שובה לב, זוג עיניים חומות וקצוות שיער ג'ינג'י תלויה על פניה. 

האם כך הכל יגמר ? 

הוא עצם את עיניו . 

שנים רבות עברו מאז אותו יום ששבו הוא ראה אותה לראשונה 'תשע ושלושה רבעים... אמא גם אני רוצה ללכת'

אז, הוא לא ייחס לה חשיבות רבה מידי. היא הייתה רק הילדה הג'ינג'ית הקטנה, הוויזלית שאבא שלו הצביע עליה כאשר הם עמדו ברציף 'רואה את המשפחה הזאת דראקו?' הוא שאל 'אלה משפחת וויזלי , בוגדי דם קטנים ומלוכלכים. אל תתקרב אליהם לעולם' לוציוס התקרב אליו ונעץ בו מבט רציני 'לעולם'

דראקו מעולם לא ציפה שחייהם יקשרו. 

ועכשיו , האם קשר זה הולך להתנתק? 

דמעות עמדו בעיניו . 

אבל אפילו עכשיו , ברגע הקשה מכולם , ג'יני וויזלי חייכה . 

'תפסיקי לחייך כבר' הוא רצה לצעוק עליה. 

'את לא רואה מה קורה כאן, את לא מבינה מה הולך לקרות?' דראקו  שאל בקול כעוס 

אבל ג'יני וויזלי לא ענתה, היא רק המשיכה הלסתכל עליו עם אותו החיוך שעושה לו קווץ' קטן בלב כל פעם מחדש . 

דראקו הרים את הסכין 

'אני חייב לעשות את זה ג'יני, זה וולדמורט, הוא , הוא יהרוג את המשפחה שלי!'

'אני מבינה דראקו, זה בסדר' 

'לא זה לא בסדר' הוא צעק 'אני חייב לעשות את זה' 

דראקו עצם את עיניו ונזכר. אלה היו זמנים אפלים, הוא היה שנתו השישית והיא בחמישית. הוא בכה , הוא כעס , הוא התאבל , עול כבד ישב על כתפיו, והוא היה לבדו . 

יותר מכל דבר אחר . הבדידות הכאיבה לו. 

ואז היא הגיעה . עייפה ומיוזעת אחרי אימון קווידיץ' . עדיין עם מדי הקבוצה של גריפינדור , היא נכנסה לספרייה והתיישבה עם ערימה של ספר ישיקויים והתחילה לכתוב . 

דראקו הביט בה , הוא ראה שהיא מתקשה. 'אולי אלך לעזור לה' הוא חשב. הבדידות השפיעה עליו עד כדי כך. 

דראקו ישב והתחבט בליבו , מתלבט אם כדאי לגשת אליה או לא. 

ואז נשמע קול 'על מה אתה מסתכל? אמר קול עייף וכועס 

דראקו הבין שהוא בוהה 

'אמ.. כלום, שום דבר' הוא אמר בעודו ניגש אליה' רק תהיתי אם את צריכה עזרה עם שיעורי הבית שלך' 

ג'יני וויזלי נראתה מופתעת . 'אההה , כן , אני אשמח' אמרה ג'יני. חיוך שובה לב , עיניים חומות וקצוות שיער ג'ינג'י שדראקו הסיט מפניה.

התחלה . 

ועכשיו , עם הסכין בידו , החיוך על פניה , דראקו הבין שהוא לא יכול לעשות את זה. 

'להתראות ג'יני' הוא אמר , ותקע את הלהב הכסוף בביטנו.

ג'יני לא אמרה מילה . היא רק חייכה.. 

סוף .

ג'יני וויזלי טיגנה ארוחת בוקר לשלושת ילדיה כמו תמיד, כשבעלה נכנס והתיישב ליד השולחן . 

'דראקו מאלפוי התאבד' אמר הארי בעלה 

'מה?!' שאלה ג'יני בקול מזועזע 

'כן' אמר הארי והתחיל להקריא מהנביא היומי 'דראקו מאלפוי , מרפא בכיר לשעבר בקדוש מנגו שלאחרונה פוטר מעבודתו בגלל מצבו נפשי הרעוע נמצא מת בדירתו אתמול. גרושתו אסטוריה מאלפו העידה על מצבו הנפשי שהחל להתדרדר לאחר פטירת אימו , נרקיסה מאלפוי.' 

גי'יני לא אמרה מילה , היא הסתובבה בחזרה והמשיכה לטגן חביתות. 

ג'יני לא ראתה אותו שנים , אבל לדראקו מאלפוי תמיד היה מקום חם בליבה

הארי יכול להשבע שראה דמעה זולגת על לחייה .

אי שם באחוזת מאלפוי ,על הרצפה היקרה והתמוכתמת בדם , סכין ותמונה היו מונחים על הרצפה . 

ושם היא הייתה, בת 15 כמו ביום שהתאהב בה.