שבעת הפוטרים

בבקשה:
שבעת הפוטרים
פרק 1:פוטר לתמיד

"כמו שסיכמנו, הרמיוני." אמר אלסטור מודי בחיוך. הרמיוני ניגשה להארי ותלשה ממנו שתי שערות. "מצוין", נבח עין הזעם "ועכשיו-פלר, ג'ורג', פרד, מנדנגוס, רון והרמיוני-בואו הנה, אתם צריכים לשתות את השיקוי".
לאחר שעה שלמה:
"אוף, אמא, זה לא יורד!", התלונן רון "תירגע רוני פוני חמודי שלי, אנחנו מנסים להוריד את זה". השעה הייתה חצות, כל הפוטרים כבר עברו את המלחמה הקשה עם אוכלי המוות, אבל המלחמה הקשה ביותר שלהם זה ששיקוי הפילומיצי לא פג. כולם נאספו יחד במחילה, מנסים לפתור את הבעיה החמורה.
"ולחשוב שאני אצטרך להתחתן עם הארי פוטר!" צווח ביל כשהוא נופל על הרצפה. פלר רצה והתחילה לנחמו. "אתה מדבר עליך? תסתכל עלינו! אנחנו נישאר דומים אחד לשני כל החיים! חייך ג'ורג'.הארי התאמץ לחייך. "אבל תמיד אתה ופרד הייתם דומים" צחק הארי האמיתי. "טוב, לא עד כדי..."- "תירגעו, חבר'ה" קטע אותם אדון וויזלי,"זה לא יקרה! אני אלך מחר בבוקר למשרד הקסמים ואנסה למצוא לכך תרופה". "עד מחר?" השתגע רון, "הרמיוני! אין לך איזה ספר שיכול להסביר איך נפטרים מהארי פוטר הכי מהר שאפשר? כלומר, איך שיקוי פילומוצי פג?" הוסיף בתקווה "אני צריכה לבדוק את זה למעלה. רון,הארי וג'יני- בואו איתי!". שבעה אנשים התחילו לעלות למעלה, "הארי האמיתי!" צווחה הרמיוני. כולם התפזרו והארי,רון,הרמיוני וג'יני עלו למעלה, לחדר של ביל, החדר שבו ישנה הרמיוני בשהותה אצל משפחת וויזלי. הארי עוד נזף על העקיצה של רון, כהתיישב על מיטתו של ביל ונשכב לרגע אחד עצם את העיניים וכעבור רגעים אחדים פתח אותם בתנופה כששמע את צרחתו של רון, "עזבי אותי,ג'יני,זה אני!" הארי הסתכל מסביב וראה את הרמיוני קוראת ספר ואת ג'יני מחבקת את רון "כנראה חשבה שזה אני" גיכך הארי. "אני כל כך מצטערת, חשבתי שאתה..." "כן,כן, אני יודע, אם תשאלו איפה אני, אז תדעו שהלכתי להקיא בשירותים" קטע רון את ג'יני.  הרמיוני,הארי וג'יני פרצו בצחוק וחזרו לעניינם, כעבור כמה רגעים חזר רון כשידיו מלוכלכות מרוק."אז מה קורה, הרמיוני, מצאת משהו?" שאל. הרמיוני חששה מעט מתגובתו של רון, ולאחר זמן קצר ענתה: "לא, אני נורא מצטערת." רון החזיק את ידה, נשכב לידה והתחיל לבכות, כך שרק הוא שומע.
ארתור וויזלי הגיע לעבודה במשרדו בשש בבוקר בדיוק.
"אתה לא יכול לעשות כלום?" שאל ארתור בתקווה את חברו הטוב, המומחה בשיקוי פילומוצי, "אין לי מושג" ענה בשקט, "הייתה כאן טעות חמורה, בלקיחת השיקוי, ארתור, אולי אתה יודע מהי?" שאל "אין לי מושג" ענה ארתור. "לדעתי, צריך לתבוע את הרוקח!" ענה לו הפרופסור. "אבל הרוקח מת!" התעצבן ארתור."אז לצערי, אין לי כל מה לעשות בנידון."
ארתור וויזלי פתח את דלת ביתו בתנופה, סורק את דיירי הבית. כל הפוטרים ישבו בסלון, מחכים לבואו ומקווים לטוב. מנדנגוס קם ראשון וניגש אל ארתור:"מה קרה?, חדשות רעות?" שתיקה ארוכה ביותר השתררה בחדר ואחרי פגיעה בקרקע, התעתקות ובכי.
מנדנגוס התעתק, רון בוכה ופלר מתעלפת.

		הפרק הבא