הכל יכול להיות

"בוקר טוב" מלמלה אליס.

 "בוקר טוב" אמרתי. הייתי כבר לבושה ומאורגנת.

"תגידי על מה חלמת בלילה שאלה סוזן בזמן שהיא הסתרקה.

"על ההורים שלי" אמרתי בשקט.

"את קצת חיוורת קייט" סוזן נגעה לי במצח.

"אני בסדר, באמת" אמרתי וירדנו לחדר אוכל.

בחדר אוכל אף אחד לא דיבר על הצרחות שלי אתמול בערב אולי כי אף אחד לא ידע, אולי כי נבהלו. אבל לפי הפנים של ניק ידעתי שהוא יודע.

בסוף הארוחה הוא ניגש אלי ואמר "בוקר טוב, קייט".

"אני יודעת שאתה יודע" הפתרטי בכעס.

 "הסיוטים יעברו עם הזמן" חייך.

"מה אתה יודע בכלל?" שאלתי ממש רותחת מזעם. מי הוא בכלל מה הוא יודע, הוא אולי איבד את ההורים שלו אבל הוא לא ראה אותם מדממים למוות, הוא לא שמע את הצרחות. והכל בגללי הרוצחים חיפשו אותי.

"בואי אני אראה לך" הוא אמר בקור רוח ומשך אותי לחדר שלו.

נכנסתי לחדר שלו וישבתי על המיטה היחידה בחדר. ניק הוציא אלבום תמונות והתיישב לידי. "בתמונה הראשונה הייתה תמונה שלו בערך בן 12 ושל עוד ילד גדול ממנו שנראה בערך בגיל 15.

"זה אחי הגדול" הצביע על הילד "לפני שנתיים, המשפחה שלי עברה תאונת דרכים, הורי ואחי הגדול מתו ורק אני נישארתי". ניק התחיל לרעוד. נגעתי בכתפו והוא המשיך "אני באמת מבין אותך, אני לא יודע מה בדיוק קרה למשפחה שלך, אבל אני מבין". חייכתי "אני מצטערת, ניק".

"זה בסדר" הוא חייך.

 הרגשתי כאילו אני נמסה. אולי אני כן יכולה להיות שוב מאושרת? שאלתי את עצמי. "איך התגברת על זה?" שאלתי, רוצה לדעת אם יש תרופת נגד לסיוטים.

"אני לא, אני לא חושב שאי פעם אוכל להתגבר" חייך "זה משהו שירדוף אותי כל הזמן". ככה עברו שעות בהם ניק מראה לי תמונות מהאלבום שלו, וכל תמונה שראיתי הרגשתי כאילו ניק מכניס אותי יותר עמוק לחיו. לאט לאט אני התחלתי להיות מאושרת.

 ---------------------------------------------------------- ---------------

"היית מאמינה שאבל שבוע מאז שנכנס לבית היתומים, אני מרגישה כאילו אני מכירה אותך ש-נ-י-ם" אמרה סוזן.

"גם אני" אמרה אליס "אני לא מאמינה שעבר רק שבוע".

 עבר שבוע מאז שהגעתי לבית היתומים אני, אליס וסוזן נעשנו החברות הכי טובות בעולם!

"כן מה היה מאמין" קמתי מהמיטה שלי " אני צריכה ללכת אל ניק נדבר אחר כך" אמרתי וחציתי את החדר לכיוון הדלת.

"הי, קייט יש משהו לספר לנו על ניק" אמרה אליס וסוזן צחקה.

"מה?" אמרתי והסתובבתי אליהן.

"את מאוהבת בניק" צרחו שניהן.

"ללללאאאאא" הרמתי את קולי "ותהיו בשקט".

"אנחנו עוד נדבר על זה בערב" אמרה סוזן "עכשיו לכי לפני שתאחרי לדייט".

בדרך לחדר של ניק, ניסיתי לשכנע את עצמי שאני לא מתאהבת, שאני לא מתאהבת ניק.

ניק חיכה לי מחוץ לחדר "יש לי מקום שאני רוצה להראות לך" הוא גרר אותי מחוץ לבית היתומים ועד ליער ירוק.

"מה זה המקום הזה?" שאלתי מוקסמת מכל הרחות והגבנים הירוקים.

"בואי יש פה בקתה לא רחוק מכאן, היא נטושה וחשבתי שנוכל להיות פה לבד" הוא הדגיש במיוחד את המילה האחרונה.

ניכנסנו לבקתה הנטושה והרגשתי מוזר, לא ידעתי למה אבל הייתה לי הרגשה מוזרה. התישבתי על הרצפה ונשענתי על הקיר "שקט כאן" מילמלתי מסתכלת לכל עבר.

"נכון, מקום רק בשבילנו" ניק התיישב לידי. הסתכלתי עליו "לאן אתה חותר, ניק". "לזה" הוא מלמל כשהשפתיים שלנו מתקרבות אחת לשנייה.

התנשקנו דקות ארוכות עד שניק אמר "קייט, יש לי משהו חשוב לספר לך בקשר להורים שלך" .

הפרק הקודם		הפרק הבא