חיים בספר

"הוא יספיק להגיע, נכון שהוא יספיק להגיע אמא?" שאל ג'יימס בן האחת עשרה את אמא שלו.

"הוא יספיק להיפרד ממך ג'יימס, אני מבטיחה לך שלא תעלה על הרכבת בלי שהוא ייפרד ממך, אתה יודע שאם הוא היה יכול הוא היה אתך עכשיו, אבל היו צריכים אותו דחוף במשרד הקסמים בשעה מאוד מוקדמת בבוקר והוא נאלץ ללכת, אבל הוא יתעתק לפני השעה אחת עשרה," גברת פוטר ניסתה להרגיע את בנה היחיד בדיבור שקול, ההתרגשות שהייתה ברציף אחזה היטב גם בשני בני הפוטר שחיכו לאביו של ג'יימס כדי שיוכל להיפרד מג'יימס לפני שיעלה על הרכבת, "הנה ג'יימס תראה, אתה לא מתחיל לבד השנה, זוכר שספרתי לך על בת הדודה השלישית שלי שגם בנה מתחיל את שנת הלימודים הראשונה שלו, הנה גברת בלק," היא זייפה חיוך מתוק למראה האישה המאופרת ובנה הבכור שהיה אחוז היטב בידה אדומת הציפורניים.

ג'יימס התבונן בילד, הוא ראה אותו כמה פעמים במפגשים של המשפחה, כול טהורי הדם היו מחוברים בדרך  מסוימת, אבל דווקא באותו הזמן שמו של הילד ברח לג'יימס מהראש.

גברת בלק התקרבה אליהם ג'יימס יחל להריח את הבושם הכבד שלה, בליבו הוא תהה איך בנה לא נחנק. האישה חייכה חיוך מכווץ, בשפתיים שהיו משוכות באודם כהה," אלכסנדריה פוטר, יותר מדי זמן לא ראיתי אותך."

גברת פוטר המשיכה את ההצגה," באמת יותר מדי זמן, מה שלומך?"

"מעולה, מעולה," שום שריר לא זז בפניה של הגברת בלק, החיוך המזויף שלה נשאר שלם וגדול גם כשדיברה," וכמובן את זוכרת את סיריוס, הוא מתחיל את שנתו הראשונה בהוגוורטס."

"כמובן שאני זוכרת, גם ג'יימס מתחיל את שנתו הראשונה."

ג'יימס שם לב שהילד-סריוס ניסה לחמוק מידה של אימו, מה שלא הלך באותו הרגע.

"כן," לרגע השתררה דממה רגעית בהמולת התחנה," סיריוס הולך להשתבץ בסלת'רין, כמו כול המשפחה שלו, אבל את ובעלך לא הייתם בסלת'רין נכון?" ההבעה שהייתה לה על הפנים כלל לא השתנתה, אבל עיניה התכהו וטון דיבורה נעשה מאשים.

אמא של ג'יימס הנהנה בנחת," נכון, שינינו היינו בגריפנדור, אנחנו לא לוחצים על ג'יימס לבית מסוים, כמובן שאשמח אם הוא ימשיך אותנו בגריפנדור, אבל הוא חופשי לבחור כרצונו, או להיבחר במקרה הזה."

הילד-ששמו-סיריוס ניסה לחמוק פעם נוספת מהיד המטופחת שאחזה בזרועו, אך היד רק הידקה אחיזתה.

"אנרומדה יקירתי, מה שלומך?" ג'יימס שמע את הגברת בלק שואלת, שהרים את פניו הוא ראה שהצטרפה עליהם משפחה חדשה, שלוש בנות והוריהן, לפי המבט על פני המבוגרים היה ברור שמשפחה טהורת דם הצטרפה עליהם, גברת בלק נישקה כמה לחיים וסיריוס מיהר לנצל את ההזדמנות ולחמוק מהיד הסוגרת, הוא סימן לג'יימס ללכת הצידה וג'יימס עקב אחריו מסוקרן.

"סיריוס בלק," הילד הציג את עצמו.

"כן, הבנתי, ג'יימס פוטר," ג'יימס הציג את עצמו," מי היו אלה?" הוא שאל את סיריוס.

 סיריוס שפשף את זרועו במקום שבו ההצבעות של אימו הותירו עליה סימנים כחולים, " אלה? בנות הדוד שלי. היחידה ששווה שם משהו היא אנרומדה, היא גם מדריכה השנה, שתי האחיות שלה עדיין לא בהוגוורטס אפילו, הבלונדינית המכוערת נכנסת שנה הבאה ואחותה המשוגעת רק עוד שלוש שנים."

ג'יימס הנהן, למרות בעיות עם בני דודים לא היה דבר שמוכר לו, מכיוון שלאביו היה אח רווק שגר בצרפת וג'יימס מעולם לא גדל בחברת בני דודים.

" אתה בא לתפוס תא?" שאל סיריוס ותלתליו השחורים קפצו מעלה ומטה שקפץ במקומו בלי שום סיבה שג'יימס יחל לראות, הילד היה מוזר אבל ג'יימס חיבב אותו מיד.

"אני לא יכול, אבא שלי עדיין לא הגיע ממשרד הקסמים ואני צריך להיפרד ממנו, אבל אתה יכול לתפוס לנו תא אם בא לך."

"מדברים על ההפוגריף, אבא שלך כרגע התעתק, הוא נמצא ליד אמא שלך. אני לא מוצא את אמא שלי...טוב למי אכיפת, ממלא היא לא באה כדי להיפרד ממני, היא באה לפגוש חברים."

"אז בוא סיריוס, אני אפרד מאבא שלי ונלך לחפש לנו תא."

עשרה צעדים ודילוג, ושני הנערים היו ליד בני הזוג פוטר, או בגרסה של ג'יימס, אמא ואבא. חיבוק, שתי נשיקות, הבטחה להתנהגות נאותה וינשוף שצץ משום מקום כמתנת פרדה  וג'יימס וסיריוס על הרכבת וחיפשו לעצמם תא.

"אליס תראי, הכניסו עכברים לבית הספר השנה." הייתה אחת התגובות הפחות נעימות שהם שמעו בזמן שבדקו תאים מלאים, בתגובה סיריוס וג'יימס ניבלו את הפה טוב טוב לכבוד זוג הבנות האלה והפרו את ההבטחה שג'יימס נתן להוריו שתי דקות קודם.

בתא אחר היה להם מראה שונה לגמרי, סיריוס הציץ פנימה לרגע ואז פתח את הדלת לרווחה וגילה זוג בשנתו השביעית מתמזמזים בלהט. אחרי שהם צפו בבחורה מאדימה לגבן דיי כהה של לבן וסגרו את הדלת ג'יימס פנה את סיריוס, "עשית את זה בכוונה, לא הייתה צריך לפתוח את הדלת עד לגמרי," ג'יימס האשים אותו.

"כמובן."

התא הבא שנפתח היה ריק למעט ילד אחד שניראה קטן ולחוץ משום מה, "אפשר לשבת?" שאל ג'יימס.

"כן,"

שני הנערים נכנסו לתא וסידרו את המזוודות שלהם בתוספת הינשוף החדש צ'רלי, ששמו ניתן לו על ידי  ג'יימס בהחלטה של רגע.

הילד הנמוך הציג את עצמו, "רמוס לופין, שנה ראשונה. אני מנחש שגם אתם לא?" שאל.

סיריוס דיבר לפני שג'יימס הספיק להגיב," אני סיריוס וזה ג'יימס, גם שנה ראשונה,  אנחנו קרובי משפחה, איכשהו."

"טהורי דם?" לופין ספק אמר ספק שאל, היה ידוע שכול טהורי הדם קרובים בדרך מסוימת.

"הא אה," ג'יימס ענה לו, "ואתה?"

לופין צקצק בלשונו, "רק חלק."

נראה היה כאילו סיריוס הולך לומר משהו מתחכם אבל אז הרכבת התחילה להאיץ והשלישיה נפנתה להתבונן באנשים על הרציף שהלכו והתרחקו מהם.

~_~
דפיקה קלה בדלת  ועגלה נכנסת לתא, בעקבותיה מציצות פנים, "תרצו משהו מהעגלה ילדים?" שאלה אישה זקנה.

"בטח." ג'יימס וסיריוס פשטו על העגלה בכיף, לוקחים מכול הבא ליד, בעוד רמוס הוציא מתיקו ערמה של כריכים ארוזים יפה. השלושה פנו לאכול ברעש.

"בן אדם נראה לי מבאס לאכול לחם שלידך אוכלים שוקולד וצבעי מאכל, "סיריוס אמר וזרק על רמוס שתי צפרדעי שוקולד שהיו פוגעות בחזה שלו אילולי תפס אותם בזמן," הנה קח," צחק.

ג'יימס קרע עטיפה זהובה מטבלת שוקולד בגודל בינוני, "היי רמוס אתה יודע לאיזה בית אתה הולך להתמיין?" שאל ג'יימס בפה מלא שוקולד אגוזים.

רמוס משך בכתפיו," לא יודע, ריוונקלו אני מנחש."

ג'יימס הרים קובייה נוספת, "מגניב, ואתה סיריוס?"

סיריוס חיטת בערמת הממתקים שעל המושב מימנו, "טוב, שמעת את אמא שלי ג'יימס, 'סיריוס הולך להשתבץ בסלת'רין כמו כול המשפחה שלנו'," אמר בחיקוי של אימו," אבל אם תשאלו אותי אני רוצה להיות בגריפנדור, ההורים שלי לא סובלים את הבית הזה."

קובייה נוספת ואחרונה מטבלת שוקולד שלמה מצאה את דרכה לפיו של ג'יימס, "טוב, אני גם רוצה גריפנדור, אולי אפילו יצא שנהייה יחד."

"אולי."

הפיק מחליף פיק אחר שסימתי,

אני מקווה שתהנו.

ותגיבו עם שווה להמשיך סבבה?

		הפרק הבא