ירח קסום

סבתי אמרה שהיום המאושר בחייה קרה מלפני שבעים שנה שהייתה בת שש עשרה,בגילי,זה היה יום הירח הקסום-כך קראה סבאתי ליום הזה-ביום הירח הקסום היא פגשה את סבי ועד היום חייה איתו.ביום הירח הקסום אנחנו מוצאים את אלו שאנחנו נחייה איתם לנצח,כך סבתי אמרה לי תמיד מהיותי ילדה קטנה ,אך לי זה לא נשמע אמיתי,זה נשמע לי כמו סיפור האגדה ,סיפור אגדה רומנטי ודביק,לא האמנתי שזה באמת יכול לקרות,משהו כזה לא יכול להיות,מחר עבר שבעים שנה מהיום המיוחד הזה,שבעים שנה מאז שעלה הירח הקסום בפעם האחרונה,כך סבתי אמרה לי אתמול בערב ששאלתי אותה למה הנשים בכפר מתכוננות כבר שבוע, אך רק אני לא התרגעתי לבואו של הירח הקסום שעולה כול שבעים שנה.אני יושבת בביתה של סבתי,יושבת וחושבת כמו שתמיד אני עושה כשיורד הלילה.לילה מיוחד?לא נשמע לי הגיוני,כמו תמיד המצאה של אנשי הכפר,וגם אם הלילה המיוחד הזה אמיתי אני לא הייתי מוצאת את הגבר הנכון,לי אין גבר נכון,אף גבר לא יכול לאהוב אותי,מי יכול לאהוב נערה ספורטיבית שלא יודעת לבשל,מי יכול לאהוב נערה כזאת?,אני שוקעת במחשבות עד שאני שומעת מישהו משתעל מעלי,אני מרימה את ראשי מכפות רגלי ורואה את סבתי עומדת שם אם שמלה ביד,"נערתי,מחר הלילה המיוחד אך את לא מכונה אפילו?בואי איתי,אני צריכה לעשות פה הכול,אהה?"אמרה סבתי בקולה הצרוד והרך שבוא הייתה תמיד מענישה אותי ומתקנת אותי אם לא התנהגתי נכון,אני מחייכת אליה וקמה מהספה,סבתי שככול הנראה מבינה שאני לא כול כך מתכוונת ללכת בכוחות עצמי לשם נאנחת,ולוקחת אותי,יותר נכון גוררת אותי,לשולחן האיפור הקטן שעמד בפינת החדר,אני צונחת על השרפרף שליד השולחן,ובודקת השעה,3:00 בבוקר,סבתא רואה שאני מסתכלת אל השעון,היא מנשקת את מצחי ולוחשת לאוזני,"מזל טוב נערתי,היום תפגשי את הגבר שאיתו את תחיי לתמיד, את הגבר שלך,"אני מגלגלת עיניים כי אין לי כוח לריב איתה היום,היא נראתה מאושר כול כך.אני מפנה את מבטי ממנה ומסתכלת אל המראה התלויה מעל השולחן,המראה קטנה  כך שאני רואה רק את עיניי,עיניים צהובות ירוקות,שתמיד לא אהבתי,שתמיד גרמו לי להרגיש מיוחד מאנשי הכפר האחרים שלהם היו עיניים כחולות או ירוקות בהירות.אני נאנחת ורואה שסבתי מוציא מסרק ממגירה קטנה.אני ישר קופצת ומתרחקת  מהמסרק,שיערי תמיד היה סבוך כך שסירקו אותי זה הכאיב לי ולא יכולתי לשאת את הכאב הזה בלי לצרוח שיפסיקו.סבתי נאנחת "לורין,יקרתי אני יודעת שזה מכאיב לך,אבל את לא יכולה ללכת לא מסורקת" אני נושכת את שפתי חזק שהיא מסרקת את שיערי ומנסה להותיר את כול הקשרים,אך פעם לפעם נפלתה מפי צעקה חלשה הוא יבבה."וזהו" אמרה סבתי שסיימה להבריש את שיערי
אני מסתכלת אל השעון ורואה שלקח לה שלוש שעות להבריש את שיערי למצב אפס.סבתי מארגנת אותי עד שעה אחת עשרה בלילה.כשהיא שמה את השרשרת על צווארי,"את יכולה להסתכל,נערתי" אמרה לי סבתי והצביע על המראה הגדולה שעומדת ליד הספה,אני באה לרוץ אך אני נזכרת בנעליי העקב שאני לובשת אז אני הולכת לאט ולפעמיים מועדת,כשאני מגיעה למראה בלי ליפול פעם אחת,אני מתנשמת בבהלה,מי שעומדת מולי לא הייתה אותה ילדה בעלת שיער חום סבוך,בלי טיפת איפור,שלבשה רק חולצה ומכנסים זרוקים,ונראתה כאילו רק מלפני כמה שניות התגלגלה בבוץ ולכלוך,מי שהייתה מולי הייתה נערה נקייה בצורה מפחידה,ששיערה החום בצבע שוקולד נפל על כתפייה והגיעה עד הטבור,פניה נצצו כאילו פיזרו על הם מליוני יהלומים קטנים,שפתיה בהקו באודם אדום,אל ענייה היה  פס דק של עיפרון וצלילית כחולה לבנה,בגדיה היו שמלה סטרפלס כחולה ארוכה וצמודה,על אוזנייה  היה עגילים שנראו כמו מפל יהלומים ,ושרשרת שנראתה כמו העגילים רק בזהב,אני שמה יד על המראה וכך גם עושה הדמות מולי,"זאת אני" מלמלתי וקולי נשמע כמו שאלה,סבתי הנהנה,"זאת את מתוקה,זאת את" אני נושכת את שפתי,אני לא רציתי לאכזב אותה,אבל כול זה היה לחינם אין דבר כזה ירח קסום,אני לא ימצא היום את האחד,אני לא אומרת שאני לא אוהבת להיות פעם אחת בחיים מטופחת ויפה אבל אני לא רוצה שסבתא שלי סתם תחשוב שאני לא היה אם אף אחד בחיים כמו שאני יודעת שיקרה אני רוצה שהיא תחשוב שכן יש לי עתיד,שכן היה לי משפחה אבל אני לא רוצה לשקר לסבתא שלי אני צריכה לומר לה את האמת."סבתא-"סבתי הרימה את ידה "אני יודעת מה את חושבת מותק" אמרה סבתא והשתעלה שיעול צרוד,אני נאנחת בהקלה,"באמת?"שאלתי וחיוך  עלה על פני,סבתא מהנהנת"את דואגת כי את לא יודעת איך תדעי מי הוא הבחור הנכון,ואני יומר לך איך תדעי את תראי אותו ותדעי שאת לא תכלי לעזוב אותו"אני אני מחבקת אותה במהירות לפני שתומר לי עוד משהו ויוצאת מהדלת.כשאני יוצאת אני רואה את כול בנות הכפר עומדות והרוב  מתנשקות עם נערים ,אני לא מתכוונת לעמוד בהמון ורצה לבית העץ שלי,על המקום ההוא יודע רק בן השכנים קיילב שבטח כבר לא שם,אני עולה על בית העץ ורואה שם את....

		הפרק הבא