דובדבנים וחטיפי אנרגיה :)

לסיריוס בלק היו התקפים. הוא לא שלט בהם, הוא לא ממש רצה אותם, הוא לא ציפה להם-

"הוא כמו אישה בהריון,"

"שתוק כבר, ג`יימס."

אך הוא גם לא ממש התנגד להם.

אחרי הכול, אדם חייב לאכול. גם אם זה אחרי חצות. גם אם הוא בקושי בהכרה. גם אם טכנית אסור לו להסתובב בטירה.

אדם חייב לאכול.

אם כן, סיריוס, עייף ביותר, השתרך בדרכו לקומת הקרקע ומטה, עד שהגיע למטבחים. הוא נאנח ברווחה כשלא ראה אף גמדון בית, `כנראה בסיבוב הלילי שלהם`.

הוא מייד פנה לארונית הקרובה ביותר לאח, המטרה ממלאת את עיני רוחו. הוא אפילו לא שם לב משהו לא כשורה, עד ששמע קרקוש של קערה.

הוא נדרך כולו והרים מבט במהרה, בוהה בחשכה ממנה שמע את הרעש. "מי שם?" שאל בחשדנות. בתגובה הוא שמע מלמול ואז אור שרביט מילא את הפינה. סיריוס נאנח בהקלה בפעם השנייה לאותו הלילה. זו הייתה תלמידה, והייתה לו תחושה מוזרה שהוא מכיר אותה מאיפה שהוא.

"רק אני, לא צריך לדאוג." הנערה אמרה ונעה מעט על השיש עליו ישבה. סיריוס היטיב את חלוקו, שפשף את עיניו והעביר יד בשיערו, מבלי משים. תרגולת בנות פשוטה.

"מה את עושה פה?" שאל והנערה החוותה לעבר קערת זכוכית.

"דובדבנים."

"אני מבין," הוא הצביע לעבר הארונית שניסה לפתוח קודם לכן. "חטיפים," הפטיר.

"אה, גם אתה בהריון..." הנערה הסיקה והמשיכה ללעוס דובדבן. סיריוס גלגל עיניים. "זו ממש מגפה. לפני כמה זמן מצאתי פה את מלאני הוקינס מהפלפאף, באחת בלילה, זוללת עוגות."

מלאני הוקינס, מלאני הוקינס... אה, מלאני הוקינס! בלונדינית, איתו בשיקויים. שמנמנה. ובכן, זלילת עוגות לילית עלולה לגרום לדבר כזה אצל אדם. סיריוס השתדל להיצמד לחטיפי אנרגיה (אך הוא לא מכור, או כך לפחות התעקש בכל פעם שחשדו בו שהוא גנב חטיפי האנרגיה האיוֹם). ודובדבנים אמורים להיות בריאותיים או משהו. הוא הנהן באישור והנערה חייכה לעברו, מרימה עוד דובדבן מקערת הזכוכית.

סיריוס נרגע מעט. אין צורך להיבהל. בסך הכול נערה. חמודה להפליא, למעשה, עם הדובדבנים האלו.

אותה נערה הסמיקה לפתע. סיריוס קילל.

"אמרתי את זה בקול רם?"

"אה-הא."

הנערה הורידה מבט לקערת הדובדבנים וסיריוס ניצל זאת על מנת להסתיר את פניו. סיריוס בלק מחייך חיוך מבויש. מי היה מאמין. הוא מיהר לשנות נושא.

"אני צריך השגחה צמודה בשעות האלה, אני אומר לך."

"בלק, נכון? שנה רביעית?" הנערה שאלה וסיריוס הנהן.

"מאיפה את – אה!" לפתע הוא נזכר למה היא הייתה מוכרת לו כל כך. "חברה של אוונס, נכון?"

"זה השם המלא שלי, כן." הוא גיחך והיא ירדה מהשיש והתיישבה אל מול האח, קערת הדובדבנים לצידה. סיריוס הוציא כמה חטיפי אנרגיה מצופים בשוקולד מן הארונית והתיישב לצידה. היא הייתה יפה למדי, שיער שחור ומעט קצר, עיניים ירוקות ענקיות.

"מצטער, אני פשוט לא זוכר," תירץ ופתח חפיסת חטיף אנרגיה.

"שמות?" שאלה חברה-של-אוונס.

"כל דבר."

חברה-של-אוונס צחקה. לא משהו מיוחד. בכל מקרה, הוא שמע צחוקים הרבה יותר גרועים. כשפיטר נכנס להתקפי הצחוק שלו זה היה משהו לא מהעולם הזה. שילוב של היפר-וונטילציה ונחירות קולניות. שלה, לעומת זאת, היה חמוד. ילדותי-משהו.

"ואיך קוראים לך?" היא שאלה אותו, בוחנת. זה הרגיש מטריד למדי.

"ס-סיריוס." הוא הסיט את מבטו אל האח, מבטה של חברה-של-אוונס הבהיל אותו מעט.

"הו. על שם מה?"

הוא חייך, חוזר על נאום ישן נושן. "ובכן, אי שם, במערכת כוכבים רחוקה רחוקה, ישנו הכוכב הבהיר ביותר שאפשר לראות מכוכבנו הצנוע, אלפא קניס מייג`ור, או סיריוס."

"לפחות לא קראו לך אלפא קניס מייג`ור." חברה-של-אוונס התבדחה.

"לא מצחיק, זה שם מטומטם. אני לא מבין למה העובדה שהמשפחה שלי מטורפת אומרת שאני צריך להיתקע עם שם כזה."

"מטורפת על אסטרולוגיה?"

"מטורפת, נקודה. אני מתכנן להקים קהילת מחתרת לאנשים שההורים שלהם שונאים אותם והחליטו לבטא זאת בשמות מזעזעים."

"אל תגזים, זה שם יפה." מיהרה להבטיח לו. "אבל אם באמת תפתח קהילת מחתרת שכזו, אשמח להצטרף."

סיריוס חייך, מעודד מעט.

"ומה שמה של גברתי הנאווה?"

"שמה וילהמינה. אני יודעת, זה כאב ראש." חברה-של... אה, וילהמינה אמרה.

"ויל-לה-מי-נה..." הוא גלגל את השם בלשונו. "הולנדי, נכון?"

וילהמינה הביטה בו בתדהמה, כמעט נחנקת מדובדבן. "יפה! איך ידעת?"

הוא חייך והביט בה במלוא משמעות. "אם אגיד לך אהיה חייב להרוג אותך."

"לא יהיה לך סיכוי." היא נחרה. הוא היה עייף מכדי לחשוב על תשובה שנונה.

"אני פשוט... אוהב שמות."

"אוקי, נראה אותך מנסה את השם משפחה - אלינג."

סיריוס העווה את פניו, מנסה להיזכר.

"ובכן, בואי נראה. סיכמנו שזה הולנדי. אז, החלק הראשון של אלינג נובע מאל, שהוא קיצור לשמות שמתחילים ב-אדאל, שפירושו... אציל, אם אני לא טועה. אז הכל ביחד זה `מהחווה של אל`," סיריוס גיחך, "אז אלינג פירושו מן החווה של אל האציל."

וילהמינה הביטה בו בתדהמה, הפעם נזהרת שלא לבלוע את הדובדבן שבפיה.

"אתה מדהים," סיכמה את מחשבותיה. לא היה לה מושג אם זה נכון, אך זה היה ארוך ומרשים למדי.

"כן, אני משתדל." אמר סיריוס וחייך.

ובכן, הוא מוזר בדיוק במידה הנכונה. וילהמינה חייכה לעברו באישור.

"אז אתה אוהב שמות, רק לא את שלנו," ציינה.

"את שלי לא, אבל לאו דווקא שלך. שמות ארוכים זה נחמד, יש הרבה שמות חיבה. מינה, ויל..."

"סירי, סיר."

"אני מעדיף סיריוס, תודה."

"גם זו התקדמות."

סיריוס צחק והחל לכרסם את חטיף האנרגיה השלישי.

"סיריוס בלק..." וילהמינה מלמלה. "ראיתי אותך, מסתובב."

"אני מניח. אני אוהב את הסחרחורת אחר כך." וילהמינה צחקה ונדה בראשה.

"התכוונתי בטירה. בלילה. מתי אתה ישן בכלל?"

"אני לא ישן. אני צובר." וילהמינה הביטה בו בסקרנות.

"צובר?"

"צובר שעות. שעה בלילה, ארבעים וחמש דקות בתורת הקסם, ארבעים וחמש דקות בגילוי עתידות, רבע שעה על הכתף של פיטר בארוחת צהריים, שעתיים בספות בחדר המועדון בערב, ו... זהו. מספיק, לא?"

"בהחלט, אם זה משאיר זמן לדובדבנים."

"או חטיפי אנרגיה."

שניהם הביטו בעצב בידיהם הריקות. קערתה של וילהמינה הייתה מלאה בגרעיני דובדבנים ולסיריוס נותרו רק עטיפות ופירורים.

הם קמו לרגליהם באחת.

"נעים להכיר, וויל-" היא הניחה אצבע על פיו והוא השתתק במהרה.

"וויל, זה מספיק. שמות חיבה עדיפים על וילהמינה." היא אמרה את השם בשנאה-משהו ולחצה את ידו.

"נעים להכיר, סירי."

הם הביטו אחד בשני בדממה לשנייה ואז החלו להתפקע מצחוק.

אלוהים אדירים.

סירי!

"שלא תעזי!" הוא סינן, מתנשם.

"טוב, סיר."

סיר. ובכן, שיהיה.

שניהם עלו בכבדות בגרמי המדרגות עד שנפרדו בחדר המועדון.

זו הייתה תחילתה של ידידות מופלאה.

(אם לא מחשיבים את העובדה שבפעם הבאה שנפגשו סיריוס קילל אותה מעמקי נשמתו. הייתה זו הפעם הראשונה והאחרונה שהיא ניסתה את `סירוני`.)

©הזכויות שמורות לבלוג "בלוק כתיבה" :)