סוף טוב

פנלופה קלירווטר מאז ומתמיד ידעה שהיא נסיכה אמיתית. גם בימים שבהם היא נאלצה לישון על מזרון מרופט וגושי, בתוך הצריף הרעוע בכפר שבו גדלה עם ארבעת אחיה הפרואים, היא הייתה חולמת על שמלות נשף עשויות משי ונזרים מזהב; כשהייתה טובלת את פרוסת הלחם העבשה שלה במרק הכרוב התפל שאביה הכין להם בכל ערב, היא הקפידה לשמור על נימוסים ממש כאילו נכחה במשתה מלכותי; ואפילו בפעמים שבהם נתבקשה להחליף את החיתול המוכתם של אחיה התינוק, פנלופה דמיינה את היום שבו יגיע האביר שלה על סוסו הצחור ויושיע אותה מהחיים הזמניים הללו.

כעת, בעודה מהלכת לאיטה על שדרת הלבנים האפורות שמתפתלת לאורך חומת האבן החיצונית שמקיפה את המצודה העתיקה של לונדון*, פנלופה יודעת שהחלום שלה התגשם. היא נאחזת במעקה המתכת ונשענת קדימה כדי להתבונן בעיר שהייתה לבית של אבירים עזי-נפש ונסיכות יפהפיות כבר משחר ההיסטוריה האנגלית. הרוח הקלה מבדרת את שיערה הבהיר, וחיוך של אושר נמרח על פניה בעל כורחה. זוג זרועות יציבות עוטפות את כתפיה, והיא מפנה את ראשה כדי להביט בפניו זרועות הנמשים של האביר האצילי שלה.

המרחק בין הפנים שלהם מצטמצם במה שנראה כמו שנה, וכשהשפתיים שלהם נפגשות לבסוף, פנלופה משוכנעת שהיא שומעת זיקוקים. אף על פי שהם עשו זאת כבר אינספור פעמים, כל נשיקה עם פרסי וויזלי מרגישה לפנלופה כמו הנשיקה הראשונה. היא כורכת את זרועותיה סביב צווארו, מוכנה להתמסר לו לחלוטין ולעולמי עד. כל שנות הציפייה וההמתנה הנואשת נעלמות כלא-היו כאשר הוא מעביר את אצבעותיו בעדינות דרך שיערה החלק, גורם לברכיים שלה לרעוד ללא שליטה.

אילולא הצורך של שנינו לנשום, הייתי מושכת כל נשיקה לנצח, פנלופה אומרת לעצמה בעוד פיותיהם נפרדים באי-חשק. כל גופה מעקצץ כשפרסי חופן את פניה הענוגות באחת מכפות ידיו, מביט אל תוך עיניה בגילוי אהבה כן, מוכן לצלול אל עוד מערבולת של תשוקה מוחצת, כאשר...

ברינג-רינג. ברינג-רינג. הצלצול הרועש מפתיע ומנפץ את האופוריה המשתקת שהקיפה אותם. פרסי תוחב את ידו לכיס המעיל ושולף טלפון נייד מוגלגי רוטט, המסך שלו מהבהב בעצבנות. הוא מעיף מבט במכשיר הרועם, פניו מזעיפות בעגמומיות והוא מציג לפנלופה את הטלפון במבט מצטער.

אודרי מתקשרת... היא קוראת את האותיות הקטנות, ואז פשוט מהנהנת לו קלות באישור. מיד היא מסובבת את ראשה ופונה להביט בשמש השוקעת מעבר לקו האופק, בעוד פרסי הולך הצידה כדי לשוחח עם אשתו. הוא לעולם לא עומד לעזוב אותה, את יודעת, קול חלש בתוך הראש שלה מקנטר, אך היא משתיקה אותו במהירות. אני נסיכה, פנלופה מזכירה לעצמה בעיקשות ועיניה מתבוננות ביופיה של העיר לונדון אשר נשקפת לה מעבר למי נהר התמזה אשר מתנוצצים באור השמש. ונסיכות תמיד מקבלות את הסוף הטוב שלהן .

----------
*מצודת לונדון היא טירה מלכותית השוכנת על הגדה הצפונית של נהר התמזה במרכז לונדון, בירת הממלכה המאוחדת. כיום המצודה פתוחה לתיירים, והיא אחת מהאטרקציות התיירותיות הפופולריות ביותר של העיר.