לא מאוזן

"עוד כוס אחת" אמר ג'ורג' וויזלי 

"אין לך מספיק כסף" אמר הברמן "ואתה שיכור מידי , לך הבייתה " 

"לך תזדיין" אמר ג'ורג' ויצא מהבר בצעדים מתנדנדים 

ג'ורג' התיישב על ספסל רחוב נטוש בחלק המוגלגי של לונדון 

"שילך להזדיין" מלמל לעצמו "הוא ,  והבר המזוין שלו , והאלכוהול המוגלגי הדפוק שלו . היינו צריכים להרוג אותם כשעוד יכולנו" 

זוג צעיר ומצחקק חלף על פניו , עטופים בשכבות רבות של בגדים מחממים , מאוהבים , מחובקים , מאושרים .

ג'ורג' שנא אותם . ג'ורג' שנא את הכל ואת כולם . 

את אוכלי המוות שהרגו את פרד. 

את המשפחה שלו שהמשיכה הלאה . 

את אנג'לינה שהתקשתה להבין שהם לא אותו אדם. 

את הברמן האידיוט . 

את החתול המעצבן שלא הפסיק ליילל. 

את הכוכבים שזרחו להם  כאילו כלום לא קרה . 

את העולם שהמשיך להסתובב. 

את הימים שהמשיכו לעבור . 

את עצמו , על שהמשיך להתבגר . 

את פרד ,  שהשאיר אותו לבד, בודד בעולם הקר והקשה הזה . 

הכל בגלל הארי פוטר . מי חושב שהוא בכלל?! נדחף למשפחה שלו ,גורם להרג והרס בכל מקום . 

הכל בגללו . הכל באשמתו . 

ועכשיו , עכשיו הארי פוטר נמצא בבית הקטן והיפה שלו , עם ג'יני , ג'יני שלו ! אחותו הקטנה ! זאת שהציק לה , הגן עליה , גדל איתה ! והיא ? היא יושבת לה בבית עם הארי פוטר . הזונה הבוגדת הקטנה . היא לא רואה ? היא לא מבינה ? איך היא יכולה להיות איתו? עם פוטר המסריח? איך היא יכולה לבגוד בו ככה? לבגוד בפרד ככה?

ג'ורג' שנא גם אותה .

ג'ורג' היה עייף . הוא היה עייף מהבדידות , מהחור הגדול בתוכו ששום דבר חוץ מאלכוהול לא הצליח למלא , לא הצליח לגרום לו לשכוח . ג'ורג' היה עייף מהחיים שלו.

'נדפקת חזק אה?' הוא מלמל לעצמו . 'בן 24 לבד, בודד ודפוק . סתם פריק חסר אוזן, חולה נפש'

לרגע הוא צחקק . חולה נפש , לא מאוזן , הוא זכר את הפעם הראשונה שבה סיפר את הבדיחה הזאת לפרד. 

ועכשיו , 5 שנים אחר כך הוא באמת היה חולה נפש , יותר מ"קצת" לא מאוזן . 

אירוניה מזוינת . 

ג'ורג' הניח את ראשו על הספסל ונרדם . 

ג'ורג' התעורר וראה פרצוף של ילד קטן מולו 'בלאדי הל!' הוא נבהל וחייך כשהבין שהוא נשמע כמו רון . 

'בוא ג'וני , בוא נלך מפה' אמרה אימו של הילד הקטן . 

ג'וני לא נראה בן יותר מחמש . הוא היה קטן ורזה עם שיער בהיר ועיניים בגודל של היפוגריף "ביי ביי" אמר ג'וני והתרחק. 

הראש של ג'ורג' כאב כל כך .הוא הרגיש כאילו שכרתו לו עוד אוזן . עוד 42 אוזניים. 

אם פרג היה איתו עכשיו הוא היה אומר שהוא גאה בג'ורג' על זה שהוא משתכר באופן חוקי . שגיל 24 הוא גיל מעולה להשתכר בו . שלקום על ספסל באמצע לונדון זה לגיטימי לגמרי כשאתה בן 24. 

אבל פרד לא היה בן 24 . פרד היה בן 19 . צעיר לנצח . 

עד גיל 24 ג'ורג' כבר ציפה למצוא משמעות לחיים שלו . אבל כרגע , החיים שלו היו רחוקיםשנות אור ממציאת משמעות . למעשה , בגיל 24 החיים של ג'ורג' היו הפוכים ממשמעות . 

ג'ורג' קם מהספסל , מתנדנד למחצה והתחיל ללכת . הוא עצר מול הבר הקרוב אליו . 

'אציו ארנק' הוא לחש וזימן אליו ארנק עמוס מכיס של גבר שמן וורדרד . 

הוא נכנס פנימה . בשולחן לידו ישב בחור עם שיער שחור ומולו בחורה עם שיער ג'ינג'י . הם הזכירו לו את ג'יני ופוטר. 

הוא ניגש אל הברמן . 

"4 כוסות וויסקי" הוא אמר והניח חופן מטבעות על הבר "בשבילי ובשביל הצרות שלי" 

הברמן חייך . "אני מבין אותך אחי" הוא אמר בעודו מגיש לג'ורג' את הכוסות . 

"אל תקרא לי ככה " זעם ג'ורג' "אף פעם" 

"תרגיע אחי , לא קרה שום דבר" אמר הברמן בעודו מנגב את הדלפק . 

"אף . פעם ."  מלמל ג'ורג' בשפתיים קפוצות , מטיח את אגרופו בדלפק . 

"חולה נפש" לחש הברמן והמשיך לשרת לקחות אחרים . 

ג'ורג' שתה כוס אחת . ועוד אחת . ועוד אחת . הוא הפסיק לספור אחרי שהזמין את הכוס התשיעית .

לאט לאט חושיו קהו , הזיכרונות התמוססו , וג'ורג' ישב שם , שיכור , יבש , מרוקן . 

כמעט כאילו שנישק אותו סוהרסן . לפעמים ג'ורג' תהה אם זה יהווה שיפור לחייו .