אני לא מת

שם: אני לא מת
כותבת: אני אנוכי ועצמי~
פאנדום: שרלוק
שיפ: ג'ונלוק
דירוג: PG, מוות וסטאף
ז'אנר: דרמה דרמטית ביותר ._________."
דיסקליימר: כל הזכויות שמורות למארק גאטיס ולסטיב מופאט על הסדרה "שרלוק", ולסר ארתור קונן דויל על עלילותיהם של שרלוק הולמס וג'ון ווטסון 
הערות: מוקדש לתמרפלאנט (♥♥♥) שדחקה בי לסיים XD סליחה על האורך (בסוף זה 300 ומשהו מילים... קצת יותר טוב, לא?XD) ועל המלודרמטיות ועל אי-הקאנוניות המזוויעים של שרלוק, ו... זהו~~

תהנוD:D:


ג'ון, 
אני יודע שאתה לא מאמין. אני יודע שאתה לא יכול לחשוב על זה אחרי שראית אותי מדמם אל מותי. אני יודע, ג'ון. 
מן הראוי שתדע שאם לא היית אתה, כל זה לא היה קורה. אם לא הייתי עושה את מה שעשיתי, אתה זה שלא היה בין החיים. מוריארטי היה שם, על הגג. הוא אמר שכל עוד אני חי, כולכם בסכנה. כלומר, לסטרייד, גברת הדסון ואתה. שלושת האנשים היחידים שחשובים לי – ולא לאף אחד אחר. ואז הוא התאבד. הוא הכניס את האקדח לפיו - ובבום אחד, בלי להשאיר לי אפילו שנייה מבורכת של מחשבה, הוא הלך. אתה מוכרח להבין, ג'ון. לא יכולתי לשאת את המחשבה על כך שתמותו; בעיקר אתה.
אני מודה – לא ידעתי שהפגישה הגורלית ההיא איתך תרגש אותי במיוחד. לא חלמתי לפגוש מישהו כמוך – ולא רציתי לאבד מישהו כמוך. בראש שלי, היית רק שותף לדירה. אבל אז ראיתי אותך, ונבהלתי. נבהלתי מעצמי. זאת אומרת, הרגשתי משהו. היית... מיוחד. כשגברת הדסון חשבה שאנחנו זוג, ידעתי מה אתה חושב. אהבת אותי, אבל לא כמו שרציתי שתאהב אותי. אהבת אותי כמו אח או כמו חבר טוב, אבל לא יותר מזה. לא הייתי – ואני עדיין לא מסוגל להשתפך בפני אנשים. בפני רובם, בכל אופן. 
אחרי הפעם ההיא שהצלת אותי מנהג המונית שמוריארטי שכר כדי להרוג אותי, הייתי חייב לך כל-כך הרבה, ג'ון. הייתי חייב לך את החיים שלי. למרות שהצלתי אותך אז, במשחק המעוות של מוריארטי, קשה לי להתנתק מההרגשה הזאת.
ואז ראיתי אותך בבית הקברות. דיברת לקבר שלי. אמרת דברים יפים, ג'ון. הבעיה היתה שהייתי ואני עדיין חי וקיים, והתפתיתי לחשוב שהם היו משעשעים בהתחשב במצב. עד ששמעתי את הבקשה שלך. ואני כל-כך מצטער. 
ג'ון, אני לא מת.
ואני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר בעולם.

ש"ה

***

דמעה קטנה טיילה במורד לחיו של הדוקטור ג'ון היימיש ווטסון, עד שנחתה אל הדף, מטשטשת את אותיות שמו של שרלוק. הוא לא היה בטוח אם היתה זו דמעת אושר או כאב.
"גם אני אותך, שרלוק," הוא לחש. "יותר מכל דבר אחר בעולם."