שוקו מאבקה.

אני רוצה לומר, שאני מוותרת על הזכויות בשביל 'לילי רייט'- מתפוז בלוגים. לינק לפאנפיק המקורי:

http://www.tapuz.co.il/blog/UserBlog.asp?folderName=liliright&EntryId=1175378&passok=yes

שוקו מאבקה / לילי רייט

פרטים: ג`יני/דראקו, PG13, AU, 1,000 מילים בקירוב.

תקציר: ג`יני רק רצתה שוקו.

ג`יני ניסתה להגיע לקופסת הסוכר כדי להכין לעצמה שוקו מאבקה. לפעמים זה הטריד אותה;

"לעזאזל! אני בת עשרים ושלוש ואני שותה שוקו מאבקה! ועוד מוסיפה לזה סוכר!" הייתה ממלמלת בחריקת שיניים ללא הועיל- צריכתה של האבקה החומה הארורה לא השתנתה כהוא זה.

ג`יני נוהגת להשאיר את הקופסה על השיש, כדי שלא תצטרך לטפס על הארונות כדי להגיע למצרך הבסיסי הזה- שוקו עשוי מאבקה.

אבל דראקו, בעלה האהוב, תמיד החזיר אותו לארון והתעלם מתלונותיה בעודה מסולקת מחלקתו הקטנה, מלווה בצעקות רמות ומגוונות כגון:"תצאי מהמטבח היקר שלי! בשם סאלזאר סלית`רין, אם עוד פעם אחת את מתקרבת למטבח שלי אני נשבע לך ברוחו של הברון שאני מפסיק לבשל בשבילך!"

כך העניינים מתנהלים בבית משפחת מאלפוי, הלוא היא בקתת עץ צנועה שעל גבעה קטנה בצפון בריטניה. דראקו מבשל את האוכל וג`יני נותנת לו סקס. לא שדראקו הוא בשלן מאי הבשלנים, הבעיה היא שג`יני היא שורפת מחבטות, מזלגות, עוף, שניצל, והשד יודע איך גם סלט.

ג`יני נעמדה על קצות אצבעותיה ומתחה את ידה בתקווה להגיע מספיק רחוק, אך ללא הועיל. אין מה לעשות, יהיה עליה לקחת כיסא כדי להגיע אל האבקה המוגלגית המזורגגת, עדיף לפני שדראקו יצא מהמקלחת, אחרת היא עתידה להיות מסולקת למשך שארית הערב מהמטבח היקר שלו.

ג`יני נוכחה לדעת שהיא לקחה שוב את הכיסא המתנדנד והיא נאבקה לשמור על שיווי משקלה.

לבסוף, לאחר נד-נד קדימה ואחורה בכיסא היא ראתה אותה; מרובעת וקטנה עומדת בשלווה מאחורי שקית הקמח, נושאת את התגית "שוקולית של עלית".

"ג`ינרבה מולי לשעבר וויזלי- רדי מיד מהשיש המבריק שלי!" נשמע קול מאיים מאחוריה. ג`יני סבה באיטיות לאחור ונתנה בדראקו מבט תמים שהזכיר לדראקו מבט של ילד קטן שכרגע נתפס על חם בעודו גונב עוגיות מתבנית.

"א-אבל-"

"אמרתי מייד!" הוא שאג והתקדם אליה באיום. השיער שלו היה רטוב והוא לבש חולצת טי לבנה, בדיוק כמו שג`יני אוהבת.

"לא רוצה! אני רוצה שוקו!" היא ניסתה להיות אמיצה ולעמוד על שלה, משימה קשה בהחלט כשהיא עדיין התנדנדה קדימה ואחורה על הכיסא הרעוע.

דראקו קמץ את אגרופיו ונתן לה מבט מזהיר. "אני סופר עד שלוש," הוא אמר באיפוק, "ואם את לא תצאי מהמטבח הזה כשאני אגיע לשלוש את תאלצי ללכת לישון בלי ארוחת ערב."

ג`יני התכווצה בפחד. היא הייתה רעבה, אבל בכדי להישאר שפויה למשך שארית הלילה והבוקר שלמחרת יהיה עליה ללגום מהאבקה המוגלגית והממכרת ההיא. מה עליה לעשות?

"אחת." הוא הרים את אגודלו.

"תעשה לי טובה, מה אני נראית לך?!" היא זעפה.

"שתיים." הוא הרים את אצבעו באיום.

"לא...לא, חכה!" היא קראה בבהלה.

"שלוש!"

"לא!!!"

דראקו לקח צעד אחורה, שילב את ידו בסיפוק וחייך חיוך זדוני. הוא סיים את עבודתו המפרכת וכעת רק נותר לו לצפות בפרי עמלו- ג`יני מתחרפנת.

"אוי לא דראקו! בבקשה לא! אני רעבה! אני רק אקח את הקופסא והסוכר ואני יוצאת מפה! בבקשה! אני מתחננת, אני אעשה הכל!"

"מאוחר מידי!" דראקו אמר בטון הטלנובלה שלו. הוא בילה זמן רב מול הטלוויזיה. אולי יותר מדי זמן.

"דראקו!!!" יללה ג`יני ובו ברגע איבדה את אחיזתה בכיסא. היא התנדנדה קדימה ואחורה כמו משוגעת , מנופפת בידיה כאילו ניסתה לכל הפחות לעוף והפילה את שקית הקמח, הכל נעשה לבן ומאובק ,ולבסוף היא נפלה אחורנית, הישר לתוך זרועותיו של בעלה שהיה מוכן לתפוס אותה.

"וזו בדיוק הסיבה בגללה אני לא מרשה לך להתקרב למטבח שלי." הוא אמר בתסכול וסרק את המטבח שעד לפני דקה היה מבריק ומצוחצח. "תראי איזה בלגן!" הוא כעס והביט בעיניה המפוחדות במבט קטלני.

"אני רק רציתי את האבקה החומה ההיא, להוסיף לה סוכר ולצאת, לא רציתי לעשות בלגן..." מלמלה ג`יני ודראקו נאנח. ג`יני היא אסון במטבח ודבר לא הולך לשנות את זה. הוא חשב שהיא כמו נוויל לונגבוטום בשיעור שיקויים, כמו הרמיוני גריינג`ר על מטאטא, כמו צ`ו צאנג במקום שאין בו טישו.

"אני מצטערת..." היא מלמלה במבוכה והעזה להרים מבט מבויש ולפגוש במבטו הרצחני של בעלה.

"למה לא חיכית שאני אצא וביקשת ממני? זה היה חוסך לי את כל הניקיון! עכשיו צאי מפה .חצופה!" הוא הניח אותה על רגליה ודחף אותה החוצה ממקדשו היקר שחולל כרגע.

שדראקו יצא לאחר עשרים דקות מהמטבח במבט מותש, כשבגדיו מלאים בקמח ושיערו הבלונדיני והכסוף מלא בבצק הוא הביט בג`יני מבט קטלני ומאשים. ג`יני מהרה להסתתר מאחורי הספה במבט מושפל ומפוחד.

"אני נכנס למקלחת!" הוא אמר בכעס, "שוב!" וטרק אחריו את הדלת.

ג`יני התלבטה; מה בכוונתה לעשות? גופה עדיין זעק לאבקה, מים, חלב וסוכר.

כמובן, היא תמיד יכולה לטפס שוב על השיש בזמן שדראקו במקלחת, לקחת את הכיסא הלא מתנדנד, למצוא את הקופסא הסגלגלה והסוכר, לרקוח מהר את שיקוי הפלא ולהישאר שפויה למשך שתיים עשרה השעות הבאות- אבל, לצבור רגשות אשם נוספים לדראקו.

האפשרות השנייה הייתה להשתגע עד שדראקו יצא, להתחנן בפניו שיוריד למענה את הקופסא הסגלגלה והסוכר ואז להתחנן חזק יותר שיכן ארוחת ערב. לזכות את עצמה במבט אני-דראקו-המושלם-ואת לא וכתוצאה מכך לרמוס באכזריות את מעט הכבוד העצמי שנותר לה.

האפשרות השנייה הייתה האפשרות הנכונה והבטוחה, הראשונה הייתה הטיפשית והמסוכנת. לאחר התלבטות קצרה ג`יני בחרה באפשרות הראשונה.

על קצות אצבעותיה, היא קמה מאחורי מחבואה ובצעדים קטנים, זהירים ושקטים היא התקדמה לכיוון המקדש הפרטי של דראקו. היא כמעט מגיעה... הנה השיש!... היא רואה את הכיור!... הארון שמיכל את האבקה גם הוא נראה באופק ובדיוק כשהיא עומדת להכניס את כף רגלה-

"מה את חושבת שאת עושה?!"

"דראקו!" קפצה ג`יני כנשוכת נחש.

דראקו הורה עם אצבעו באיום- "החוצה!"

"קחי!" הוא הושיט לה ספל חרסינה מלא בדבר המבחיל הזה שהיא קוראת לו שוקו. היא רוקנה חצי ממנו בלגימה אחת ועצמה את עיניה, נאנחת בשקט.

"מה הייתי עושה בלעדייך?" היא הביטה בו במבט אוהב.

"אני מניח שגוועת ברעב ועדיין מנסה לכבות את הסלט..." הוא נחר.

"הי! זה היה בטעות!" היא זעפה.

"מה שתגידי..." הוא הפטיר. דראקו עדיין כעס, גם שג`יני התחפרה תחת זרועו ויללה בשקט, מבקשת סליחה.

"טוב, בסדר, רק תשתקי!" הוא נכנע לבסוף, לאחר שלא היה יכול לשאת עוד את היללות הללו.

"אז תשתיק אותי." והיא צחקקה בזמן שהוא נישק אותה ושניהם שקעו אל הספה, פרטי הלבוש מתעופפים סביבם.

דראקו המותש היה שרוע על הספה בכהות חושים. זה היה הסקס הכי טוב שקיבל מזה חודשים. הוא הסדיר את נשימתו בזמן שג`יני הניחה את ראשה האדום על השקע שבין כתפו לצווארו.

"אז, אמ... דראקו," ג`יני סובבה קצוות שיער אדומות על אצבעה בבישנות.

"כן יקרתי?"

"אפשר שוקו?"