הדמעות פרצו מעניי ...

הפרק שלך איילת סיטה שביט

איסתובבתי לא יכולתי להישתק  אל ה...ההג אפילו במחשבות שלי אני לא יחולה לבטאה את המילה.

הרגשתי אך גל חדש של דמאות מציף אותי,ואז איתגנב לליבי רגש נושף...

געגועים אני לא יוחל לדבר איתו אל כול מני דברים או היה היחיד שבאמת הכשיב לי, כול כך רציתי לדבר איתו אכשיו אל המורה החדשה שאני חושבת שהיא שונאת אותי ,אל החברות הרכלניות שלי ואל החי הגדול  שמת, רק או ידע ,בכול בית -הספר הגדול הזה רק או ידע  שהכי הגדול מת .אף אחד לא ידע ואכשיוו אף  אחד לא יודעה.....

אתחלתי לרוץ בין העצים למקום הבו אני מרשגיה הכי טוב הכי רגועה,שליוה אני מרגישה שם כמו עצמי למקום אההוב אלי.

ופיתום הכול ניראה לי אפור אפילו השמים התכולים המישתקפים אלי ניראים לי אפורים אכשיו.

לא שמתי לב וקבר איגאתי לבית הספר לכומה ה-9 ליד פתח דלת אשיוה מעץ יפיפה במיסדרון נטוש  ומלאה אבק ,שכול החולונות פתוחים בו ,הרגשתי במשב רוח  נעים ומרגיעה אל אורפי .

גיששתי את צוברי מחפשת ללא האיל את השרשת בעל המפתח היחיד .אישתקלתי למטאה אל חולצתי ונישתי לחפש את השרשרת  האשויה מזהב ,אחרי מהמצים קשים אצלחתי למיצואה אותה ליפתוח את  הדלת .

ביפנים כמו שציפיתי שמעתי את כול הים המרגיעה , ראיתי את הנרות המאופפים בחדר ואישתקלתי אל התיקראה ,שחצי מימנה מימנה היה יום בהיר בלי עננים והחצי השני היה ליילה שחור אים מילירדירים כוכבים וירח אחד המעיר "לילה" לחשתי והלילה איתפזר אל כול התיקרה.

אתחלתי ללכת בצעדים קטנים מנשה להטאים את קצב הלכתי  לים. ניגשתי לפסנטר הגדול  בלי לחשוב ארבה אצבאותי קבר אתחילו לנגן אין-ספור מנגינות וצליילם יפיפיפם  שזורמים בגלים רגועים כמו הים ....

אני לא יודעת כמה ניגנתי אבל בשופו של מצב אתחלתי גם לשיר ובמילים האחרונות של השיר שאני קבר לא זוכרת את המיללים ששרתי כודם בתחילת השיר.  היו:

"אכשיו אתה לא כאן ,

אכשיו אתה איננו ,

אכשיו אני צריך להיתמודד אים החיים"

זה כמה שירים שהיא שרה: (ושאני מאוד אוהבת :)

http://www.youtube.com/watch?v=-6B4GHIWjpA

http://www.youtube.com/watch?v=y8tveJP7Q1c

http://www.youtube.com/watch?v=66UWtwt1Oxw

http://www.youtube.com/watch?v=YFEDTtKaFzU

http://www.youtube.com/watch?v=YFEDTtKaFzU

http://www.youtube.com/watch?v=TDRT-bYRvMI

הפרק הקודם		הפרק הבא