משחקי הרעב,הגרסה הקסומה

בדיוק כמוכם, גם נוויל שם לב שהוא לא התמיין למחוז כלשהו.

הוא החליט למנסות למצוא לו מחוז.

זה לא הוגן שכל הזמן שוכחים אותו!

הוא הלך לחדר של דמבלדור, הושיט את ידו על מנת לדפוק על הדלת, ושמע צחוק מרושע.

הוא לא הכיר את הצחוק המרושע הזה, אף אחד לא, למען האמת , אבל היה בו משהו .. אחר .. שונה.

"עכשיו רק נשאר לי ל .. " שמע נוויל אמירה מן החדר.

הדלת נפתחה, ממש כמו קסם, מעצמה - ונוויל עמד שם - בוהה במישהו.

הוא נראה כמו דמבלדור, שיערו היה לבן וארוך, והיה לו זקן לבן וארוך.

אבל שיערו וזקנו היו לבנים יותר, מסנוורים יותר, והעיינים שלו לא היו תכולות מרגיעות כמו של דמבלדור, אלא תכולות מפחידות - אלה שכאילו אומרות: " אנחנו נהרוג אותך. "

"פרופסור?"שאל נוויל.

העיניים התכולות המפחידות של דמבל-מישהו הסתכלו עליו במבט המפחיד שלהן.

"הכל בסדר, פרופסור?"שאל נוויל, מודאג.

מיד לאחר מכן, קרה משהו.

והדבר הראשון שנוויל זוכר הוא אור מסנוור במיוחד, והבזקים של צבעים.

ואז .. הוא התעלף.

הפרק הקודם		הפרק הבא