שונים ומעונים

הבלתי נמנע קרה. השמדנו את עצמנו. נשארו רק כמה עשרות מאיתנו בעולם. נראה שהאבולוציה השפיעה עלינו, הגנטיקה כבר לא שיחקה תפקיד במי תהיה. בני אנוש נשארו כמה מאות, הם חיים בקבוצות קטנות, כמה עשרות משפחות לכל היותר. ואנחנו? איפה אנחנו חיים? אנחנו חיים בינהם. כל הדברים שהבדילו אותנו בעבר מבני האנוש הפכו כעת לדבר שכיח, כול אחד יכול היה לקבל תכונות אלו. אבל הכוח שלנו נשאר איתן, שום דבר גם לא האבולוציה לא יוכל לקחת מאיתנו את הכוח הזה, את מתת הטבע, את השי שהעניקה לנו אימנו. אך אם לא נדע על קיומה איך נוכל להשתמש בה? החזקים והחכמים שבנינו ניסו לקבץ אותנו יחד, ניסו לבנות מחוזות רק שלנו. הניסיון נכשל, הגנטיקה שיחקה איתנו במחבואים, ולא מצאנו אותה. כדי לשמר מחוז רק שלנו היינו צריכים לגרש משם אנשים, הדבר לא בא בחשבון. כל ניסיון אחר ליצור מחוז פרטי ירד לבסוף לטמיון, זו היתה משימה בלתי אפשרית. אז אנחנו מפוזרים. לא יודעים מה אנחנו או מי אנחנו, רוצים נואשות לחוש שייכים בעולם שאנו יודעים שאנו שונים. כל סודותינו נגנזו. איש לא יודע אותם. מדי פעם התגלגלו שמועות כאלה ואחרות, אך בינתיים אף אחת לא היתה נכונה. האם באמת נועדנו להיות מפוזרים? מפולגים? לא יודעים את טבענו האמיתי? מחכים כל חיינו לגלות את הסיבה לשוני ולשווא? לבסוף רובנו נכנעו. ניסו לחיות כבני אנוש פשוטים, אך העולם לא נתן לנו, הכוח שלנו קרא לנו, היינו אומללים, לא יכולנו לחיות ככה. היינו במלכוד 22 לא משנה מה בחרנו נדפקנו. אז מה בכל זאת עשינו? התבודדנו, התאבדנו, ניסינו לחיות, ניסינו להיות ביחד, ניסינו לחיות לבד, ניסינו כל דבר וכלום לא עבד. אבל רובנו השלימו אם זה, אחרי הכל לא נבראנו כדי להיות מאושרים, נבראנו כדי לגרום לאחרים להיות מאושרים.

טוב בסוף החלטתי להוסיף את הקטע הנוסף, מקווה שתהנו ממנו:

מה אנחנו? אני חושבת שאפשר להגיד שאנחנו אנושיים, אבל אנחנו לא בני אנוש. אפשר להגיד שאנחנו בעלי חיים אבל אנחנו לא חיות. אפשר להגיד שאנחנו משהו על-טבעי אבל אנחנו טבעיים. אז מה אנחנו בעצם? רובנו מכנים את עצמם "מתנה מהטבע" יש כאלו שמרחיקים לכת ואומרים שהם "מתנת טבע לבני האנוש", אולי זה נכון. ואולי זה לא. איש לא יודע איך להגדיר אותנו, למען האמת איש אפילו לא מודע לקיימנו. אבל זה לא אומר שאנחנו לא קיימים, זה רק אומר שהוטל עלינו לסבול בשקט.