הדודה פטוניה

אני מזהירה מראש, ז'אנר אימה! אל תגידו שלא הזהרתי!

----------------------------

פטוניה דארסלי- או שמא יותר נכון  פטוניה אוונס, לאחר שוורנון , המנוול הקטן, נטש אותה- הייתה עייפה. מאד עייפה.

היא גם הייתה כבר זקנה; בת 78. כשהתהלכה באיטיות ברחבי הבית הגדול והריק,  שפעם היה בית מספר ארבע בדרך פריווט, נראתה כרוח רפאים.

עינייה כהות וחסרות הבעה, שערה שהיה פעם שחור אך החל להאפיר היה פרוע ומוזנח, שקיות מתחת לעינייה, עור מקומט, ורזון קיצוני, כמו של שלד.

היא לא דיברה, כי לא היה בה רצון לדבר מרגע שננטשה. העדות היחידה לכך שעוד הייתה אנושית הייתה חריקת קורות העץ תחת רגלייה כשהלכה.

לפטוניה הייתה  דרך לחמוק מהכאב הזה שאפף אותה; או לפחות מחלקו.

הדרך הייתה פשוטה מאד. לישון.

היא צנחה על כורסת העור החומה, המתקלפת, ושקעה בשינה.

------------------------------------------------------------

''הארי, הארי, בוא חמוד,'' היא לוחשת. היא מופתעת לגלות שקולה אינו צרוד, שהוא צלול כמו פעם.

היא מביטה סביבה. היא בסימטה גשומה. היא לא מזהה את המקום.

היא  הריחה כל מיני ריחות. ריח של גשם.... וריח של... מה זה? בושם? לא... זה ריח שלא הריחה שנים רבות- ריח של ניקיון.

''הארי, חמודי?'' היא מנסה לקרוא לו שוב. שערה נכנס לעינייה והיא מסיטה אותו, ומופתעת אפילו יותר- היא מגלה שעורה רך וחלק. למה היא מחפשת אותו  ולמה היא פתאום שוב... צעירה?

היא שומעת רעש כלשהו מהמשך הסמטה.

היא מתחילה לרוץ.  זה לא כואב לה, רגלייה מתרוממות בקלות והיא לא מתנשפת בכבדות.

''הארי?'' היא שואלת.  ''איפה אתה?''

''אני מתחבא.'' נשמע קול עמום מהמשך הסימטה.

''למה?'' היא הולכת אל כיוון הקול.

היא רואה מישהו מתחבא מאחורי עמוד. היא הולכת לשם בשקט.

היא רואה שזה הארי פוטר, בן האחת עשרה. למה הוא בן 11? הוא אמור להיות בן 43!

''למה אתה מתחבא ממני?'' היא שואלת ברכות.

''כי את דודה רעה.'' הוא עונה, ואז נעלם.

------------------------------------------

דודה פטוניה מתעוררת בצרחה צרודה.

היא נוגעת בפנייה. הן מלאות סדקים וחריצים, ומגען גס כמו תמיד. זה היה חלום.

המילים מהדהדות  בראשה. ''דודה רעה, דודה רעה...''

היא ניגשת אל החלון, שזכוכיותיו סדוקות והוא מכוסה טינופת ומביטה אל העולם.

''אני דודה רעה, אני אישה רעה.'' היא לוחשת בקולה, שבו לא השתמשה כבר 23 שנים, מאז שורנון ודאדלי נטשו אותה.

''אני אישה רעה. ואין לי כלום.''

היא מדדה אל השידה מכוסה קורי העכביש, ומוציאה משם סכין חלודה, ונועצת אותה בליבה.