התחלה חדשה/ ישנה

ויתור זכויות לג'י קי רולינג שכתבה את הסידרה המהממת הארי פוטר אין לי שום כוונה להרוויח מהפיק אלה הוא רק להנאתי האישים ושל הקוראים.

הארי שמע  את הקול הגבוה צורח בדיוק ברגע שבו גם הוא צעק את כל תקוותו לשמיים וכיוון את שרביטו של דראקו:   אבדה קדברה!  /אקספליארמוס!

הארי ראה את נקודת המפגש בין הסילון הירוק של וולדמורט לבין הלחש שלו,וראה איך השרביט הבכור מועף גבוה באוויר,שחור על רקע הזריחה מסתחרר על פני התיקרה הכושפת כמו ראשה של נגיני מסתחרר באוויר לעבר האדון שסירב להרוג האדון  שסוף סוף בא לדרוש אותו. והארי במיומנות  המשחזת של מחפש במשחק קווידיץ' תפס את השרביט בידו הפנויה  בעוד וולדמורט  נופל לאחור, זרועותו פשוטות לצדדים,חריצי האישונים של עניו האדומות מתגלגלים כלפי מעלה.טום רידל פגע ברצפה בסופיות סתמית,גופו חלש ומכווץ'ידיו הלבנות ריקות פניו הנחשיים אטומים וחסרי דעת. וולדמורט מת, נהרג בקללתו שחזרה אילו,והארי עמד ובידו שני שרביטים,והתבוננן בקליפה המרוקנת של איבו. שניה מזהרת אחד של דממה, ההלם הרגעי מושעה ואז פרצה ההמולה סביבי הארי: רון הרמיוני דיו שימוס ועוד הרבה  קפצו אליו רצו ללחוץ את ידו של מושיעם ,אבל את הארי ענין מישהו אחד או יותר מישהי גיני וויזלי עמדה מולה ומבחינת הארי לא היה אחר מלבדה ברגע זה והוא שאל אותה "את סולחת לי" "זה תלוי " אמרה גיני "במה" שאל הארי "תלוי אם אתה סולח לי" אמרה ואז הארי נישק אות ה כפי שמעולם לא התנשקו וגיני נענתה לו  לא היה להם אכפת שכולם רואים אותם כי עכשיו הם היו בבועה משלהם בבועה שלהם לאת התרחשה מלחמה,אף אחד לא מת הם חזרו לעותם הרגעים היפים שהיו להם לפני שנה כשהיו רק שניהם וציוץ הציפור במדשאות ואז זה נגמר חוסר האוויר אילץ אותם להפרד והבועה התנפצה  והארי וגיני חיכו לראשונה מזה ימים.        

ת"ב                                                                                                                               

		הפרק הבא