גאונה

"את העלמה גולדברג?" שאלה האישה, "ברוק", תיקנתי אותה בכעס קל. גולדברג היה שם משפחתו של אבי, לא הסכמתי לשאת את שם משפחתו, לפיכך המצאתי לי שם חדש. "אורי גולדברג, רשום לי כאן אורי גולדברג", אמר האישה, מעט לחוצה. "שמי הקודם היה אורי גולדברג, שמי הנוכחי הוא ליילה ברוק. או בקיצור לילי", אמרתי בנחת. אני היא ליילה, וכול מי שמפקפק בכך, שילך לשאול חצי עולם האם הוא מכיר את ליילה ברוק ואת אורי גולדברג. "טוב, תפקידי הוא להראות לך את סמטת דיאגון בה תוכלי לקנות את כול הדרוש לך ללימודים בהוגוורטס", אמרה האישה וכאשר השם "הוגוורטס" עלה על שפתיה, עיניה זרחו, ושפתה התעקלה כלפי מעלה בחיוך. "משפחתך אמורה להחליף את הכסף שלה לכסף של קוסמים כדי שתוכלי לקנות דברים", היא אמרה בסבלנות כאילו היא מדברת אל ילדה קטנה. "אני לא מטומטמת. אני יודעת שצריך כסף כדי לקנות דברים. אבל ההורים שלי ממש לא הולכים לתת לי כסף, גם אם הייתי משפילה את עצמי ומבקשת מהם. יש לי כסף משלי ואני לא צריכה טובות", אמרתי מעט בכעס, אז מה אם אני ילדה? אז מה אם אני רק בת 11, אז מה? אז מה? זה אומר שאני לא יכולה לדאוג לעצמי? תזכירו לי שוב מי הולכת להציל את אוכלוסיית כדור הארץ מהשמדה על ידי אסטרואיד?! "את בטוחה שיש לך מספיק?" שאלה האישה בשפתיים חשוקות. "לא יודעת... האם 5,000,000$ זה מספיק? אני לא בטוחה, אבל לפחות זה גדל, אולי מחר יהיה לי מספיק..." אמרתי בהרהור מדומה. "חמישה מיליון דולר?!" שאלה האישה, ספר בהתפעלות, ספק בפאניקה, "כן, את יודעת, עובדים מרוויחים. ניסיתי ללמד את ההורים שלי את הטריק הזה, לא קלטו", אמרתי וסרקזם נטף לדברי, מעולם לא הייתי צינית כול כך. מעולם לא עלו כול כך הרבה דברים שרגישים אצלי בשיחה אחת, האישה הזאת מצליחה להוציא אותי מהכלים. "טוב", אמרה האישה, מנסה להשיב אל עצמה את העשתונות. "אני מציעה לך למשוך מהבנק היום כסף", אמרה האישה בהיסוס קל, לא בטוחה כול כך על ה"לך" במשפט. "איזה סכום?" שאלתי בעניין, הדבר האחרון שאני רוצה זה להיתקע בעולם הקוסמים בלי כסף ועם המון כסף זר, זר ולא יעיל. "בערך אותו סכום כסף שמוציאים על שנת לימודים אחת, ועוד קצת לבזבוזים, אולי 1,000$ דולר, זה בטוח יספיק לך", אמרה האישה, "טוב אז אני אלך לקחת את הכסף..." אמרתי, מנסה לגמור את השיחה המביכה הזאת, "ואני אקח אותך לסמטת דיאגון מחר, תחכי לי כאן", היא אמרה. "ואם אני מתעכבת תתקשרי אלי, זה המספר שלי", אמרה לי ונתנה לי פתק קטן עליו רשום

הרמיוני גריינג'ר וויזלי-441506440556

הכנסתי את הפתק לתוך הכיס שלי, וכשהרמתי את מבטי הרמיוני גריינג'ר וויזלי כבר לא הייתה שם.

הפרק הקודם		הפרק הבא