האמת האפלה

 פרק שני:

כול היום אני חושב על דיאנה,
רק אליה.אני יודע שזה פתטי,יותר מזה,אך אני רגיל שאני נכנס לאיפה שהו,הבנות מתייחסות אלי כאל אליל.כמו שהן צריכות,
כמו שבטבע של בני האדם.
אך דיאנה,לדיאנה לא משנה איך אני נראה,נשמע,מריח ומי יודע מה עוד!
עיניה הירוקות,שבחנו אותי כמו חרק שנלכד,איך מבטה העביר בי רעד,רעד שלא הרגשתי מאז היותי אנושי.
שערה המתולתל לבקבוקים אדומים יפיפיים.
אני הולך במסדרון לשעה אחרונה שלי,היסטוריית הכפר.
כשאני נכנס לשיעור אני מקווה שדיאנה תהיה שם,אך כמו בכול שאר השיעורים,מחכה לי רק אכזבה,דיאנה לא הייתה שם,אלה אילזבת' הנערה הג'ינג'ית.
אני נותן למורה אישור שאני בשיעור שלו,והולך להתיישב מלפני אילזבת'.
המורה מתחיל לדבר,אך אני לא הקשבתי כול כך,
כי אחרי דקה וחצי נכנסו דיאנה וג'קסון,אשר שלבו ידים
~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~
כשאני וג'קסון נכנסים לכיתה אני רואה שהנער החדש,והחתיך דיימון נועץ בידינו מבטים.
אני עוזבת את ידו במידיית,גם כשאין לי מושג למה,לא רציתי שדיימון יראה אותנו מחזיקים ידים.
 עיני פרידוט שלו מסתכלות עלי,וראיתי זיק של חיוך על פניו.
 אני מגלגלת עיניים ומתיישבת בשורה לידו,
אני משכתבת משהו במהירוך על הדף ונותת לו,
~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~
כשדיאנה נתנה לי את הפתק הרגשתי טוב,
כמו שהרגשתי שפגשתי בפעם הראשונה את ג'סמין,
ג'סמין,אני  מסה להרחיק כול מחשה אליה אך איני מצליח.שיערה השחור הנופל על עורה הלבן,עיניה בצבע התכלת,
 די!אני פוקד על עצמי,תפסיק לחשוב על ג'סמין,תתמקד בדיאנה!
אני פותח במהירות את הפתק :
'אז מה,
מישהו ממש שמח לראות אותי,אה?' 
 אני מגלגל עיניים וכותב לה בחזרה:
'יותר משמח,מאושר' 
 היא מגלגלת עיניים,ומחייכת כשהמורה אומר שיש עבודה בזוגות,
"....כול שני תלמידים בן ובת,"יתיחזו"לאחד הזוגות שהקים את הכפר,
ויעשה על הזוג מאמר,14 עמידים לכול היתר,ועכשיו,תכחו פתק מהכובע,
כול מי שאני יקרא בקולו,ומי שיהיה כתוב בפתק היה בן זוגו."
אני מחייך על דיאנה ומישאר את מבטי על  המורה אשר קורא בשמה של
~*~*~*~*~*~*~*~*~
"דיאנה!"המורה אומר ואני מפנה את מבטי מדיימון ונעמדת,
"כן?"אני שואלת בקול מבולבל,המורה מונפף בכובע,אז הבנתי שאני צריכה לקחת שם.
אני מכניסה את ידי לתוך הכובע.
כשאני מוציא פתק אני מרגישה טוב,ושמחה
יצא לי
~*~*~*~*~*~*~*~*~
"דיימון,יצא לי דיימון"אומרת דיאנה ומחייכת אלי.
אני רואה איך ג'קסון מתעצבן,שאני עמד ומתייצב ליד דיאנה,
"אתם תהיו הזוג קפריל,הזוג הראשון אשר התיישב פה"
אני מהנהן,ולוחש לדיאנה באוזן,
"נפגש אצלך?בשעה שבע?
היא מהנהנת,ונותת לי את הכתובת שלה
~*~*~*~*~*~*~*~
כאשר השעה שבע מגיע,אני מרגישה לחץ,
אני לובשת חולצה לבנה ומכנס ג'ינס קצר.
כשיש דפיקה בדלת אני פותחת במהירות ורואה שם את דיימון,לבוש כולו שחור,
ממגפי העור השחורים עד לג'ק העור השחור.
"היי,אממ..אפשר להיכנס?"שואל ומחייך אלי חיוך קטן,
"אממ..ברור"אני אומרת ומסמנת לו להיכנס.
 אנחנו לומדים,כשעתיים ברציפות,וכול הזמן רק הסתכלתי איך הוא מזיז את שערו השחור מעינו,
מחייך,אם שפתייו,המתוקות והיפייפיות.
כדיימון צריך ללכתב,הוא מתנגש בי ביצאה מהחדר.
"אוו,,סליח-"אני אומרת אבל כשפתיו נצמדות לשלי,
אני משתקת. 
"דיימון,חכה רגע,לא,יש לי חבר,זה לא בסדר"
אני אומרת אחרי שאני מתפסת אל עצמי.
דיימון מהנהן,ובכול חצפתו מחייך,ועוזב את החדר. 

הפרק הקודם