יומני האזקבאן

השעה הייתה חצות. ראיתי אותו חוצה את הכביש בזהירות ומוודא שלא עוקבים אחריו. רעש. הוא הפנה את ראשו לעבר השיחים וראה חתול. שמתי לב שהוקל לו.

הוא ניגש לעבר הבניין, פתח את הדלת ונכנס. אורות נדלקו ונשמעו קולות שיחה.

התקרבתי לחלון בנסיון לצטט, "היי ג'ק!" אמר קול גבוה של ילד, ולפי הערכי היה בן שנים עשר שנים.

"שלום בוב," השיב לו ג'ק בקול נמוך וקר הרבה יותר "לעניין, הבאת לי מה שביקשתי?"

"כן, בארון" בוב ענה בבהלה. ג'ק ניגש ל הארון והוציא קופסא. "נהדר," אמר ג'ק בקולו הנמוך "שלום ולא להתראות בוב," אמר ג'ק בהתרגשות.

"אבדה קדברה" צעק. ראיתי אור ירוק בחלון.

ג'ק יצא עם הקופסה ופתח אותה. זה היה סכין, סכין ארוך וחד. ג'ק מלמל משהו לא ברור ורק דבר אחד על לי לראש, הורקרוקס.

שיתקתי אותו בלחש אילם, קפצתי עליו והתעתקנו.

נחתנו במשרד הקסמים. נ"ב, אני שרול ואני הילאי. עכשיו תפסתי את המבוקש מספר אחת שלנו.

המשפט היה מהיר והנושא שלו היה רוצח מוגלגים סדרתי שהרגע נתפס. המבוקש הזה הרג יותר מ - 30 מוגלגים! העונש היה מאסר עולם באזקבאן.

כאן יומננו מתחיל......