מכתבים לפרד (פיקצר)

זאת העלאה מחדש, היות והמקורי נמחק באחת הקריסות...

--------

עברו עשר שנים מאז הקרב על הוגוורטס. 

עשר שנים מאז שפרד נהרג. 

בכל שנה מאז, ביום השנה למותו, ג׳ורג׳ היה כותב לו מכתב. 

כשכל המשפחה הייתה מבקרת בקברו, ג׳ורג׳ היה מניח את המכתב בקופסא מיוחדת שהייתה מחוברת לקבר. 

בכל שנה המכתב הקודם היה נעלם. ג׳ורג׳ האמין שזה אומר שאחיו התאום קרא אותו. 

כמה ימים לפני התאריך של יום השנה, הוא ישב בשעת לילה מאוחרת ליד דלפק המטבח, וכתב. 

הבית היה שקט, אנג׳לינה ישנה בחדרם. 

הוא היה זקוק לשקט הזה. הוא קרא את מה שכתב בפעם השלישית זו-מכבר. 

המכתב חייב להיות מושלם. כמו בכל שנה.  

״פרד, אחי היקר. 

הנה עברה לה עוד שנה בלעדייך. 

מי היה מאמין שאני אהיה מבוגר ממך? אנחנו תמיד נהיה תאומים, פרדי. ואתה תמיד תהיה התאום שנולד שתיי דקות לפני. והנה אני כאן, מבוגר ממך בעשר שנים. זה לא נתפס. 

רציתי לספר לך מה עובר עליי, פרד. מה עובר עליי ועל כולם, ומה עשינו השנה. 

אל תגלגל עיניים שם למעלה ותגיד שזה מה שאני עושה בכל שנה. 

אנג׳לינה מתגעגעת אלייך. אני יודע שכן, אני שומע אותה בוכה בלילות לפעמים, כשהיא חושבת שאני ישן. 

היא אהבה אותך יותר. היא אהבה אותך קודם, ותמיד תמשיך לאהוב. מי לא יאהב אותך, אח תאום?

היית צריך לראות אותה בחתונה שלנו, פרדי. היא נראתה כל כך יפה בשמלה הלבנה ההיא, והיא נראתה כל כך מאושרת. 

אני תוהה אם היא הייתה מאושרת יותר אם אתה היית החתן. 

אבל אני אוהב אותה. אני יודע שהיא אוהבת אותי, באמת שאני יודע, אבל היא עדיין אוהבת אותך. 

היא בהריון, פרדי. היית מאמין שאני אהיה אבא?

הייתי כל כך שמח כשהיא סיפרה לי. 

אם זה יהיה בן, אני אקרא לו על שמך. ואני בטוח שהוא יהיה יפה בדיוק כמוך. 

כן, אני סוף כל סוף מודה שאתה היית יותר יפה ממני.

אתה תשמור עליו בשבילי משם למעלה, נכון? התינוק הקטן שלי. 

להגיד את האמת, אני קצת מפחד מלהיות אבא. 

ראיתי איך רון, ביל, פרסי וג׳יני נראים. הם מותשים. 

טוב, אבל לג׳יני והארי יש שני ילדים קטנים ועוד אחת בדרך - זו בת. הם סיפרו לי בשבוע שעבר, ג׳יני נראית מאושרת. 

אל תדאג. אני מתכוון להפוך את ג׳יימס ואלבוס הקטנים לשני ילדים מאוד שובבים. ׳פרד וג׳ורג׳ וויזלי סטייל׳. רק אל תגלה להארי וג׳יני, זה סוד.

גם אמא ואבא מאוד מתגעגעים. אתה בטח יודע את זה, נכון?

אני רואה איך אמא מסתכלת עליי לפעמים ורואה אותך. אני באמת לא מבין איך, אנחנו כל כך שונים. טוב, אולי לא. 

בשנה הבאה ויקטואר הקטנה תלך להוגוורטס. הראשונה מהדור שלה במשפחה שלנו. מרגש, הא? 

מצחיק לחשוב שהיא נולדה בדיוק ביום שאתה נהרגת. גורל.

אני מזהיר אותך, פרד, תתרחק מההוא למעלה. אני לא רוצה שהילד שלי יצא משוגע בגלל הבדיחות שלך עם אלוהים. 

אתה לא מבין כמה זה קשה, לעבור עוד שנה בלעדייך. אני רוצה לדבר איתך, לספר לך על כל דבר קטן. 

החנות משגשגת דרך אגב. אני מניח שעשית משהו בשביל זה, אז תודה. 

בכל מקרה... כבר אין לי עוד מה להגיד לך. אל תדאג, במכתב הבאה אני אספר לך עוד. 

המכתב הבא... בעוד שנה... יודע מה? כשפרד יוולד, אני אכתוב לך מכתב מיוחד רק בשביל לתאר לך אותו. אל תדאג, תהיה גם תמונה. 

נתראה בעוד שבעה חודשים, תאום יקר. 

אוהב לנצח,

ג׳ורג׳.״

ג׳ורג׳ הבין שזה המיטב שהוא יכול להוציא על דף, והכניס את המכתב למעטפה. 

כעבור כמה ימים, ביום השנה, כל משפחת וויזלי ובני זוגם עלו לקבר. 

אחרי כמה מילים, דמעות וחיבוקים, הם עזבו. 

ג׳ורג׳ נשאר לשבת ליד הקבר, מעביר על המצבה את אצבעו. 

לבסוף, הוא הכניס את המכתב לתוך הקופסא המיוחדת. 

כמה דקות לאחר מכן הוא נעמד והתחיל ללכת בשקט לכיוון היציאה. 

כמה צעדים לפני השער, הוא הרגיש משב רוח קריר עובר דרכו. 

הוא פנה להביט בקבר של פרד, וראה שהמכתב נעלם. 

הוא חייך לעצמו. 

״היי, פרד.״ הוא מלמל בשקט ויצא מבית הקברות.