טומי פוטר ומחולל הזמן

יש לי שני דברים להגיד לפני שאני באמת מתחילה את הפיק:

1. לא קראתי את כל הספרים שבסדרה אז זה לא עומד להיות מדויק.

2. כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג.

3. בסיפור הזה מדובר על הנכדים.

4. לא אכפת לי אם אמרתי "שני דברים".

"ואל תדברו עם זרים!"

"בסדר אמא!"

"ועל תשכחו מעיל, קר שם בחוץ!"

"בסדר אמא!"

"ועל תיגעו בשום דבר שאתם לא יודעים מהו!"

"בסדר אמא!" "ועל-" "ליל, זה בסדר. אני אהיה איתם ממילא, ואוודא  שהם לא עושים שום דבר רע."

לילי נאנחה כשהם התחבקו."אבל סקורפיו, אני כל-כך מודאגת..."

"אין סיבה לדאוג ליל. אני אשמור עליהם. ובכלל,"אמר בעוד חיוך מתפשט על פניו,"אני חושב שהם הבינו כבר בפעם העשירית."

נלי חסרת הסבלנות נכנסה לחדרם וקטעה את נשיקתם. "בואו כבר!!!" שניהם נאנחו.

"עבודה טובה, אחותי." אמר טומי בשביעות רצון כשהוריהם סוף סוף הגיעו. "בואו נלך!"

בידיים מלאות בספרים, מחברות, טלסקופים, וכל שאר הציוד לשנה החדשה, הגיעו המאלפויים לאוליבנדרס. המקום נראה כאילו לא עבר יום אפילו מאז שסביו של טומי, הארי פוטר, בא לפה לקנות שרביט לעצמו. ישיש שככל הנראה היה זקן אפילו כשהארי היה פה, ישב בדוכן. הוא קם כשהם הגיעו. "רגע, תנו לי לנחש. משפחת-... מאלפוי-פוטר! הו, אני זוכר איך אביך היה כאן לילי, כאילו זה קרה רק אתמול. צינית ונוצת עוף חול, 28 סנטימטר, גמיש. אף על פי-"

"אדוני, אפשר כבר להתחיל עם השרביטים בבקשה?" אמרה לילי המעשית.

"כן כן, כמובן כמובן. בואו נראה:מהגוני ופרוות חד קרן, 20 סנטימטר, בר כיפוף. הנף אותו."

טומי בקושי הרים את השרביט, וכבר נחטף מידו.

"לא,לא-מייפל ונוצת כנף של פניקס, 18 סנטימטרים, גמיש ביותר. נסה."

גם הפעם, רק הספיק להחזיק בו, וכבר נעלם מידו.

"לא לא לא- הנה:ארז וטופר דרקון, 22 סנטימטרים, קשיח."

טומי הרגיש חשמל בקצות אצבעותיו כשנגע בשרביט. הוא חש מין חיבור עם השרביט, כאילו זה חלק ממנו, ולא סתם מקל. הוא הניף את השרביט, שהפעם אדון אוליבנדר לא לקח אותו, ויצאה ממנו אש בוהקת וססגונית, בכל צבעי הקשת. וזה היה שרביטו.

הפרק הקודם