אחרי לילה של שיכרות

היי :) טוב אז ככה, אני יודעת שזה לא ממש כיף לקרוא את מה שכותבים לפני הפיק אבל כדאי שתקראו את זה . טוב אז שני דברים: דבר ראשון, אני כתבתי את זה כפיקצר אבל בגלל שהוא יצא ארוך החלטתי לפצל אותו לכמה פרקים אז זה יהיה קצר משו כמו 4,5 פרקים. דבר שני, זה הפעם הראשונה שאני כותבת ואני מאוד אשמח לתגובות שיעזרו לי לשפר את הכתיבה שלי. אממ.. אז זהו וקריאה מהנה :)

הרמיוני רון והארי ישבו בחדר המועדון של גריפינדור. הארי ורון היו שקועים בדיון מעמיק על קווידיץ' בזמן שהרמיוני ניסתה, ללא הצלחה, לקרוא את ספר הלחשים. היא הייתה יותר מידי שקועה במחשבות.
היא חשבה על כול מה שעבר עליה ועל הארי ורון, היא חשבה כמה זה לא הוגן כלפי הארי שכול זה קורה לו וחשבה גם עד כמה נוראים הדברים שוולדמורט עשה ושחייבים לעצור אותו. מחשבות אלו מילאו את ראשה הרבה בזמן האחרון. היא לא הצליחה להפסיק לחשוב על הדברים האלו, ובכל פעם שחשבה עליהם היא נכנסה לדיכאון.
היא לא ידעה איך לשפר את המצב בשביל כולם, וזה היה נדיר למצוא את הרמיוני גריינג'ר בלי תשובה.
הזמן עבר ושעת כיבוי האורות הייתה קרובה. הרמיוני פתאום הבינה שהיא רעבה והחליטה ללכת למטבחים.
"היי הארי," היא אמרה "אני רעבה. אני רוצה ללכת למטבחים לאכול משהו, אפשר להשאיל את גלימת ההיעלמות?"
.""אממ כן, אני שנייה עולה להביא לך אותה," ענה הארי ועלה לחדרו
"הרמיוני, ממתי את הולכת כול כך מאוחר למטבחים? עוד מעט כיבוי אורות. ואת לא נגד שיעבוד גמדוני בית  או משהו כזה?" שאל אותה רון.
"אני רעבה. פספסתי את ארוחת הערב, שכחת? הייתי בספרייה, ואני לא הולכת לצוות עליהם להביא לי אוכל! אני הולכת לבקש," אמרה הרמיוני.
"אה נכון, אבל את לא עוברת על החוקים בדרך כלל," המשיך רון בתהייה.
"נכון, אבל כנראה להיות חברה שלך ושל הארי במשך שש שנים גרמו לי להיות טיפה יותר משוחררת משהייתי!" בסיום מילים אלו ירד הארי ונתן לה את הגלימה.  
"תודה," אמרה ויצאה.
הרמיוני פנתה למטבחים, ירדה למטה, הגיעה לתמונת הפירות, דגדגה את האגס ונכנסה פנימה. ברגע שנכנסה גמדוני הבית התנפלו עלייה בשאלות והצעות למאכלים מגוונים.
היא דחתה את כולם ופנתה לחפש או דובי. היא מצאה אותו ליד שולחן גדול כשהוא מכוסה בצעיפים ובכובעים שהיא סרגה. 
שלום דובי," היא אמרה כשהתקרבה אליו. "
"או, שלום גבירתילי! את חברה של הארי פוטר נכון? מה אוכל לעשות בשבילך?" שאל דובי.
דובי, תהיתי אם נשאר משהו מארוחת הערב, פספסתי אותה," אמר הרמיוני.
"או, כן נשאר קצת מהארוחה! מה להביא לך גבירתילי?" שאל דובי.

"תפוחי אדמה ועוף יהיה נהדר דובי, תודה. ובבקשה אל תיקרא לי גברתי תקרא לי הרמיוני." אמרה הרמיוני.
"כן כמובן, גבירתילי הרמיוני." אמר דובי ופנה להביא את האוכל.
הרמיוני אכלה בשקט ועדיין המחשבות שהיו לה בחדר המועדון לא יצאו מראשה כול הזמן הזה והיא הייתה מדוכאת. אחרי שסיימה החליטה החלטה פזיזה שלא מתאימה לה בכלל.
היא התקרבה לדובי ושאלה בחשש, "היי דובי, אולי יש לכם כאן וויסקי אש? תוכל להביא לי קצת?"
"יש וויסקי אש גבירתילי הרמיוני, אבל אסור להביא לתלמידימים, אבל בגלל שאת חברה של הארי פוטר אני אביא לך קצת, אבל שלא יגלו טוב?" אמר דובי.
"כן כמובן, אני לא אגלה. תודה רבה לך דובי," אמרה הרמיוני.

דובי הלך וחזר אחרי כמה דקות עם שני בקבוקים של וויסקי אש וכוס, אחרי שהביא להרמיוני הלך והיא נשארה לבד. היא מזגה בחשש וויסקי לכוס ולגמה. המשקה צרב את גרונה והעלה דמעות בעיניה אבל היא ידעה שהמשקה מעלים מחשבות, לפחות לזמן קצר,  אז היא המשיכה לשתות ולשתות.
אחרי זמן מה היא סיימה את הבקבוק הראשון. היא כבר הייתה דיי שיכורה, כשנכנס למטבח בחור גבוה וחיוור בעל פנים מחודדות ושער בלונדיני בהיר, כמעט לבן. הוא פנה אל הגמדונים  בחוצפה ויהירות, עד שפתאום הבחין בדמות קטנה עם שער חום נפוח. הוא התקרב וראה שזאת מי אם לא הרמיוני גריינג'ר.
'מה הבוצדמית עושה כאן?' חשב מאלפוי, 'היא נראית שיכורה, ויש לידה בקבוק ריק של וויסקי אש. לא הייתי מצפה שגריינג'ר החסודה תשתכר.'
הוא פנה לכיוונה ושאל בקול לועג, "מה את עושה כאן בוצדמית?""
"היי! לא יפה לדבר ככה!" ענתה הרמיוני השיכורה בכעס מדומה ואז שיהקה.
מאלפוי גיחך. הוא התיישב לידה וכיוון את ידו אל הבקבוק המלא אך הרמיוני עצרה אותו בכך שסטרה לידו ואמרה בכעס של שיכורים, "היי תעזוב את זה, זה שלי! לך תיקח לעצמך!" וחטפה את הבקבוק לידה.
"לא לימדו אותך שצריך להתחלק גריינג'ר?" שאל מאלפוי בגיחוך.
"כן לימדו וכן לימדו!!" צעקה הרמיוני ואז התחילה לצחוק צחוק בלתי נשלט.
'כן זה משהו מיוחד שאני עד לו פה, הרמיוני גריינג'ר חסרת שליטה.' חשב מאלפוי ואמר, "טוב, אז אם לימדו את תיתני גם לי מהוויסקי?"
"אמממ טוב בסדר," התרצתה הרמיוני והביאה לו את הבקבוק. הוא לקח אותו ובלי למזוג לכוס לקח כמה שלוקים. כן, דראקו מאלפוי כבר היה מאומן היטב בשתייה.
הוא והרמיוני המשיכו לשתות עד שהוא כבר היה קצת מסובב, ואז פתאום הרמיוני פנתה אליו ואמרה,  "אתה יודע, אני לא בטוחה שאני זוכרת את השם שלך, חוץ ממאלפוי... מה הוא?""
מאלפוי, שהיה כבר הרבה יותר משוחרר ענה," דראקו."
הרמיוני פרצה בצחוק. "זה שם מוזר," אמרה.
"כן אני יודע," ענה מאלפוי והצטרף לצחוקה.
הם המשיכו לצחוק ופתאום השתתקו. "אז... מה את עושה פה?" שאל מאלפוי.
"הייתי עצובה ושמעתי שאלכוהול משכיח מאנשים את הצרות אז החלטתי לנסות." ענתה הרמיוני.
"זאת הפעם הראשונה שאת שותה?" שאל.
"כן," ענתה.
"את בת שש עשרה ועד היום עוד לא שתית?" שאל בפליאה.
"לא, לא שתיתי," ענתה.
"ולמה אתה באת לפה?" שאלה.
"זה סיפור ארוך," ענה.
"יש לי זמן," אמרה.
"את תשנאי אותי, אבל במצב שלך לא נראה לי שתזכרי משהו בבוקר, אז אני אספר לך. יש לי משימה מאדון האופל. משימה נוראית שאני לא הולך לספר לך מהי אז אל תנסי אפילו, ואני לא מצליח להשלים אותה והוא מאיים להרוג אותי. אז באתי לשכוח, לפחות לכמה שעות," ענה. הייתה שתיקה.
הרמיוני שאלה אותו, "המשימה ממש נוראית?"
"כן," הוא ענה בדכדוך.
"ואתה לא מצליח בכלל להשלים אותה?" שאלה.
"לא", ענה.
"טוב, זה ממש חבל בשבילך." אמרה.
ואז בהחלטה של רגע של שיכרות היא החליטה לנסות לעודד אותו. היא התקרבה אליו עד שאפיהם כמעט נגעו. הם הסתכלו אחד בעיניים של השני, ואז הרמיוני נישקה אותו.
מאלפוי הופתע אבל אז העמיק את הנשיקה. הנשיקה הפכה ליותר ויותר סוערת. הם החליקו לשונות לפיו של השני והרמיוני שיחקה בשערו של מאלפוי בזמן שהוא ליטף לה את הגב דרך החולצה. באותה הפתאומיות שבה הנשיקה התחילה, הרמיוני הפסיקה אותה והתנתקה ממנו.
."יש לי בחילה," אמרה
"בגללי?" שאל מאלפוי בקול פגוע משהו.
"לא, זה הוויסקי," ענתה.
אני צריכה ללכת כבר מאוחר." אמרה הרמיוני."ביי.""
"ביי," לחש מאלפוי לגבה המתרחק. היא יצאה מהמטבח, שמה את גלימת ההיעלמות והלכה למגדל גריפינדור. היא אמרה לאישה השמנה את הסיסמה שכמעט ולא הצליחה לזכור, עלתה אל חדרה והתמוטטה על המיטה.

		הפרק הבא