משחק החיים...

כל חבריי היו מסביבי אבל הרגשתי לבד.

הרגשתי בודדה ואומללה.

הרגשתי שקופה כאילו רואים דרכי, כאילו אני רואה מהצד.

יש לי חברים ומשפחה תומכת אבל תחושת האובדן לא עוברת.

גדלתי על הקסם ועל הניסים שיש בעולם.

אמרו לי שקסם יכול לפתור כל דבר.

איפה הוא היה שאיבדתי את אחי הגדול ואת כל חברי?

איבדתי את כולם בגלל הקסם!

אני מוכנה לוותר על הקסם בשביל להחזיר את כל האבדות.

יש לי הרבה שאלות ולאף אחד אין תשובות.

האם קסם הוא דבר טוב? האם לא יבוא משהו בעתיד ויהרוס את כל החיים שלנו?

האם כל מי שמת לא מת סתם?

כשאני שואלת את השאלות האלו אומרים לי שיהיה טוב.

האם באמת יהיה טוב? האם אנחנו צריכים לקוות?

כשקוויתי לטוב הכל נהיה רע.

כשהאמנתי גילתי שהכל שקר.

כל החיים שלנו הם משחק, המשחק הזה נקרע משחק החיים.

כמו בשחמט, יש מנצחים ויש מפסידים.

יש כאלה שחיים וטוב להם, יש כאלה שמתים ויש כאלה שחיים וזוכרים את כל מי שמת.

להיות בקבוצה האחרונה זה הכי גרוע.

לזכור ולא לשכוח.

לזכור שלטוב המוחלט יש רוע מוחלט.

למטבע יש שני צדדים, וכל צד הוא שונה.

האם הטוב הוא באמת טוב?

האם הרע הוא באמת הרע?

אי אפשר לדעת.

הדבר היחיד שאהי באמת יודעת שכל מי שנשאר בחיים צריך להשאר ולהלחם כדי שאולי יום אחד הכל יהיה בסדר.

על הספק הקטן הזה אסור לוותר.