אני בהוגוורטס! א.ס.פ

כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג :)
והודעה קטנה:
יש לי יותר מדי פאנפיקים פתוחים ולכן את הסיפור הזה אני משאירה כפיקצר, אך כשאני אסיים עם שאר הפיקים אני אחזור לזה ואמשיך אותו.
אבל הוא בסדר גם כפיקצר! :)
מאיו

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אלבוס סוורוס פוטר ישב בתוך הרכבת של הוגוורטס ומחה מעינו דמעה של התרגשות.
הוא ישב לבדו בתוך התא, מכיוון שהוא וג'יימס רבו אמש ובני הדודים שלו כבר מצאו להם איפה לשבת והוא איבד אותם.
הוא לא היה יכול להפסיק לזוז; מטפיפת האצבעות על צידי המושב עד לסיבובים ברחבי התא.
לאן הוא יתמיין?
ג'יימס לא הפסיק לקנטר אותו כל החופש במשפטים של: "אתה צריך להיות גאה, סלית'רין זה בית מצוין!" או לחילופין: "הרייבנקלואיות שבך לא תתחבב על דוד רון!"
אומנם הוריהם תמיד קטעו אותו ופקדו עליו ללכת לחדרו וניסו להרגיע את אלבוס, אך נראה שאלבוס הושפע עמוקות מדבריו של ג'יימס.
"אם אני לא אתמיין לגריפינדור אתם... ת... תזרקו אותי מהבית?" גמגם לאחר ששמע עוד נאום של ג'יימס כשהוריהם היו בעבודה.
לילי נכנסה לחדר בדילוגים עליזים, מחזיקה שתי בובות בידיה. "אבא, אמא, נכון שרייבנקלו זה הבית של החנונים?" שאלה.
"לילי!" מחתה ג'יני. "מה פתאום?"
"ככה ג'יימס אמר!" קראה לילי בהתגוננות.
"אני כבר אראה מה זה לפרחח הקטן..." ג'יני הסתלקה מהחדר במהירות.
כעבור רגע צעקותיה הדהדו ברחבי הבית, בעוד צעקותיו הזועפות של ג'יימס מהדהדות בהתגוננות, למרות שהיו חלושות יותר.
לרגע השלושה עמדו בשקט, אך אז הארי התיישב על המיטה כך שנראה כי גובהו וגובהו של אלבוס שווים. "אני לא נזרוק אותך מהבית." הוא אמר בשקט.
"בחיים לא?" ווידה אלבוס בחשש.
"בחיים לא." אישר הארי.
אלבוס נרגע והניח את ראשו על כתיפו של אביו. הארי חייך חיוך קטן מבלי שאלבוס שם לב.
"והרייבנקלואים החננים?" שאלה לילי.
"הרייבנקלואים חכמים. ג'יימס רק מקנא. אני רציתי להתמיין לרייבנקלו, אבל כנראה שאני לא חכם מספיק." הארי צחק.
לילי הזעיפה את פניה. "אתה בכלל לא ידעת על הבתים, אז." היא אמרה.
הארי הרים ידיים בכניעה. "עלית עליי. אולי תתמייני לרייבנקלו, את נראית לי חכמה מספיק."
"לא! לא רייבנקלו! לא רוצה להיות חננה!" נראה שמה שהארי אמר לא השפיע על לילי בכלל.
הארי נאנח ביאוש והוא ואלבוס החליפו מבטים מבינים.

אבל עכשיו הוא כבר לא בבית, הוא ברכבת. ברכבת האקספרס להוגוורטס.
ואבא ואמא שלו לא שם איתו.
דפיקה בדלת התא הקפיצה אותו.ה ב

"סליחה?" הוא שמע קול קטן.
"כ- כן?" הוא קפץ, מסתובב אל ילדה בגובה שלו, עם עיניים חומות ושיער שחור גולש.
"אני יכולה לשבת כאן?" היא שאלה. ואז היא כיווצה את מצחה. "רגע... אתה... מזכיר לי מישהו. פגשתי אותך בעבר?"
"לא," ענה אלבוס בבלבול. "כ- כלומר, את כן יכולה לשבת כאן, אבל לא פגשת אותי בעבר, כלומר, אני לא פגשתי אותך... או..."
"תודה." היא ענתה והתיישבה, ואז פניה אורו. "נזכרתי! אתה קשור איכשהו להארי פוטר, נכון?"
"כן, הוא אבא שלי." אוי לא.
"טוב, אמא שלי נוהגת להקריא לי את הסיפור של אבא שלך לפני השינה." היא הסבירה. "אבל אל תדאג. אני לא אשב לך על הווריד. אני מכירה את ההרגשה." היא הביטה בו בחיוך מבין.
"באמת? איך?" שאל אלבוס, מסוקרן.
"אני... הייתי די מפורסמת. בחוג לבלט שלי... הייתי די טובה. אז... די הכירו אותי בכל העיר." היא הסבירה.
"אז את לא אחת מהאלה דשיתחננו לחתימות ממני?" עיניו אורו.
"בטח שלא," היא צחקה. הצחוק שלה היה נעים.

השניים שוחחו כל הנסיעה, מגלים שיש להם הרבה נושאים משותפים.
אלבוס הרגיש כאילו כמעט ושכח את הלחץ המילא אותו. אבל הוא לא שכח. מסתבר שגם אותה הילדה, שמסתבר ששמה היה אורה, הייתה לחוצה ומפוחדת מהמיון.
"כולם מפחדים," היא סיפרה. "שאלתי כמה ילדים כשחיפשתי תא."
אלבוס הנהן במעט יותר ביטחון. הוא זכר את השיחה עם אביו לפני שהרכבת נסעה. אם הוא ירצה, הוא יוכל לקבוע לאיזה בית ימוין.
הוא החליט שזה לא בסדר שהוא שומר לעצמו מידע כה מרגיע וסיפר לאורה על דברי אביו.
היא חייכה אליו בהכרת תודה.
אך פתאום נעצרה הרכבת והשניים החליפו מבטים.
"הגענו," צהל אלבוס.
"ועכשיו... עכשיו מתמיינים, הא?" מלמלה אורה.
"כן." נאנח אלבוס בהסכמה.
השניים יצאו מהרכבת ומיהרו בעקבות שאר התלמידים של השנה הראשונה.
הם נכנסו לתוך הטירה הענקית, נדהמים מהגודל הבלתי נתפס שלה.
המורה שקידמה את פניהם הסבירה להם את הדברים שאלבוס כבר ידע, והם נכנסו לאולם ענקי.
מצנפת המיון ניצבה שם, כשהיא פוצחת בשירה. אלבוס העווה את פניו. היא מזייפת מנגינה ידועה.
לאחר מכן המורה התחילה להקריא שמות.
"אמילי קראוב," הפרופסור קראה.
התלמידה ניגשה אל השרפרף ואיזנה את הכובע על ראשה.
"הפאלפאף!" המצנפת הכריזה.
התלמידה מיהרה אל השולחן של הפאלפאף.
"לינדה פרנצי," המשיכה הפרופסור.
הילדה מיהרה ועשתה את מה שקודמתה עשתה.
"גריפינדור!" המצנפת צעקה.
אלבוס קינא באותה הילדה שגם עברה כבר את לחץ המיונים וגם התקבלה לבית שהוא הכי רצה להיות בו.
לאחר כמה שמות נוספים שבהם אלבוס בקושי הצליח שלא להתחרפן מכמות הלחץ שישבה על ליבו, הגיע שם מוכר: "רוז וויזלי!"
בת דודתו של אלבוס התקרבה אל המצנפת והניחה אותה על ראשה.
המצנפת נראתה תוהה, אך אז היא התעשתה וצעקה: "הפאלפאף!"
שתיקה. רוז וויזלי. ממשפחת וויזלי. לא בגריפינדור.
אפילו בסגל המורים נראה כי שרוי הלם.
רוז הסמיקה ומיהרה לשולחן הפאלפאף, מתחמקת מהמבטים שנשלחו אליה מכיוון בני משפחתה ומכריה.
אלבוס הביט בה במבט מבין; אך הוא התחיל עוד יותר לחשוש מהמיון הקרב.
הרשימה החלה להתקרב לסופה; כלומר, תורו של אלבוס קרב.
"אורה סוליטה," המשיכה המורה.
אורה ואלבוס החליפו מבטים ואלבוס החווה בסנטרו לעבר המצנפת במחווה שרק אורה שמה לב אליה. הוא הנהן אליה בעידוד.
"תודה," היא הגתה ללא קול והתקדמה אל עבר המצנפת, עוצמת את עיניה.

"רייבנקלו!" המצנפת הכריזה.
אורה הביטה בו במבט מעודד והתקדמה אל עבר שולחן בית רייבנקלו.
אלבוס רצה שהאדמה תבלע אותו. אין לו מזל. הוא מצא ידידה, אך הנה, אם הוא יתמיין לגריפינדור כמו שרצה הוא יפספס אותה.
עוד כמה שמות חלפו.
ואז... "אלבוס סוורוס פוטר."
הוא התקדם אל עבר המצנפת בבעתה, כאילו היא הדבר הכי מפחיד שקיים.
"אמממ..." מלמלה המצנפת בתוך ראשו. "יש פה אומץ, אבל... אתה נראה אדם מאוד חכם. חכם מדי... רייבנקלו יהיה בית מצוין בשבילך."
לא, לא! הוא רצה לצרוח. אני רוצה ללכת לגריפינדור עם המשפחה שלי...
"באמת?" שאלה המצנפת בערמומיות. "זה מה שאתה באמת רוצה?"
ואז אלבוס הבין. אורה. אם הוא ילך לרייבנקלו הם יוכלו להמשיך להיות ידידים.

הוא החל להשתכנע.
ואז המצנפת באה עם טיעון נוסף: "ואתה יודע, אלבוס סוורוס פוטר, שהפוטנציאל שלך טמון ברייבנקלו. אז אחרי מה תלך; אחרי משפחה אוהבת ותומכת שתמשיך ותתמוך בך גם אם לא תתמיין לגריפינדור, או לרייבנקלו - הבית בו טמון הפוטנציאל שלך?"

איפה שטמון הפוטנציאל שלי, הוא נאנח.
"מצוין," אמרה המצנפת בקול מרוצה. "אני מכריזה."
היא לא חיכתה לאישורו וצרחה: "רייבנקלו!"
עוד הלם. אך אלבוס נראה מרוצה כשקם ומיהר אל עבר שולחן רייבנקלו, מתעלם ממבטיו החודרים של אחיו.
הוא התיישב ליד אורה. "איזה מזל שעברנו את זה, הא?"
"חשבתי שאתה רצית להיות בגריפינדור," היא אמרה.
"כן, אבל המצנפת יודעת לשכנע."
אורה הנהנה. "כן, מצנפת המיון יודעת לשכנע."