WITCH

קתרין טיודור פקחה את עיניה,כאשר קו זיעה עקיף את פניה.
היא חלמה על ליל מות טאטיאה,הלילה הנורא בחייה.
קתרין זכרה במעורפל כאשר הייתה בהכרה,אך כשנפשה עזבה את גופה ועלתה שמיימה,כאשר חלמה,
זכרה כול פרט ופרט מהערב הנורא הזה.
טאטיאה מחבאיה את קתרין בקופסא קטנטנה.
ציידי המכשפות פורצים את הדלת.
טאטיאה עומדת מול הקופסא הקטנה ומגינה על קתרין.
הצידיים מאיימים אליה,שיהרגו אותה אם לא תבוא הייתם.
טאטיאה לא זזה.
הציידים שורפים אותה.
טאטיאה מתה.
העפר של טאטיאה תמיד נשאר אם קתרין,היא נשאה אותו-אותה-בתליונה.
טאטיאה תישאר איתה לנצח,היא לא תעזוב אותה,כמו שהבטיחה.

"טאטיאה"אמרה קתרין,והסתכלה במעורפל בטאטיאה,אשר הדליקה אש בבית החשוך.
"מה קתרין?"שאלה,והסתובבה להסתכל הפניה של הילדה בת החמש.
"אני מפוחדת..."מלמלה הילדה,אשרחיבקה את עצמה,
"ממה?"שואלת המכשפה בתהדמה,לא מאמינה לדברי הילדה.

"מזה שאני ישאר לבד..."מלמלה הילדה,אשר דמעה גדולה והגלגלה,נמלטה מעינה הכחלחלות.
"אוי,קתרין.אינך תישארי לבד לעולם,אני היה איתך תמיד"לחשה טאטיאה וחיבקה אותה חזק.

אוי טאטיאה,חשבה קתרין.
הילדה כבר לא ילדה קטנה.
טאטיאה,נישארה איתה תמיד,גם אחרי מותה,היא ידעה שטאטיאנה מגינה אליה,תמיד.
קתרין קמה מהמיטה,כשאר הפסיקה לבכות,וגררה את עצמה למראה אשר בשרותים,לראות איך היא נראת.
קתרין נראתה מזעזע.
עיניה התכולות,נהיו אדומות ונפוחות,מדמעות.
עורה היה חיוור מעל לרגיל,אך בפנים אדמדם.
שיערה החום היה מתולתל בצד אחד,בקבוקים כמו שקוראים לזה היום,וסבוח בצד השני,בצד שנרדמה אליו.
היא נכנסה למקלחת,להירגע,אך לפני שהספיקה לפתוח את המים,היה דפיקה על דלת חדרה.
קתרין פתחה את הדלת בתנופה,מלפניה עמד קמרון,בן בעלי האכסניה.
"אמממ...היית עסוקה?"שואל סמוק,מכך שקתרין לבשה רק מגבת לגופה הצר.
"לא,אתה צריך משהו?"
"אממ...אמרת אתמול בערב שאת נרשמת לבית הספר,לבקשת אימי"אומר קמרון,עדיין סמוק.
קתרין נזכרה באירועי הליל הקודם ונאנחה,היא ידעה שקמרון צודק.
"אני יתלבש ויצא"אמרה קתרין במהירות וסגרה את בדלת.
לא היה לה כוח לבית הספר.
קמרון עדיין חיכה לה מאחורי הדלת שהתלבשה,למרות שלא היה צריך.
רגשותיו לקתרין היו עזות,אך איזה נערה יפה כמו קתרין תרצה להיות עם נער פשוט כמהו?
כאשר קתרין יצאה מחדרה,ליבו של קמרון החסיר פעימה.
שערה המתולתל היה אסוף,ופניה מאופרות קלות.
על גופה לבשה חצאית ג'ינס קצרה,וחולצת כתפיות אדומה.
היא הייתה יפה כול כך.
כאשר קמרון הסתכל אליה,קתרין הרגישה ערומה.

היא לא אהבה את מבטו הבוחן.
"הולכים לבית הספר?"שאלה קתרין,וניסתה לשמות על קול יציב,מה שלא כול כך הלך לה.
"כן..."מלמל קמרון כאשר יצאו מאכסניה לבית הספר. 

הפרק הקודם		הפרק הבא