היינו בלתי נפרדים, היינו

פרד מת.

מה?! איך הוא יכול למות?! אנחנו הרי בלתי נפרדים!

או שהיינו בלתי נפרדים? היינו?

אני עוד אתבגר, והוא יישאר תקוע איי שם בעבר.

אוי, אני מתחיל לדבר אל עצמי. פשוט נפלא.

חשבתי שתאומים זה משהו לכל החיים אבל מסתבר שלפעמים כל מה שהכרת יכול להתפרק בשנייה.

לדוגמא- חיים של בן אדם.

נסו לדמיין לעצמכם שאת רגע לידתכם חלקתם עם מישהו כמעט זהה לכם.

לרגע לא עזבתם אותו, במשך כל חייכם.

אם אתם כבר זוג תאומים, זה בטח נפלא (לא תמיד...) אבל אם קורה לכם מה שקרה לי...

אז כפי שבוודאי ניחשתם,

התאום שלי מת. פרד. מת.

אני לא מסוגל לעכל את זה!

לאן נעלמה כל הציניות? הבדיחות? המתיחות?

הוא לא יכול פשוט לעזוב, נכון?

ואנשים עוד מנסים להבין אותי, ואני מעריך את זה אבל באמת, איך מישהו שזה לא קרה לו יכול להבין אותי?!

גם אדם שאיבד מישהו שאהב לא יכול להבין אותי, כי הוא לא איבד תאום.

אמא ואבא שלי איבדו את בנם, האחים הגדולים שלי אח קטן, האחים הקטנים אח גדול. ואיפה אני בכל הסיפור הזה? את מי אני איבדתי?

איבדתי תאום. לאבד תאום זה יותר מלאבד אדם אהוב, זה לאבד את עצמך.