|
קלוב
"כמו שהרגנו את החברה הקטנה שלך... מה היה שמה שוב? רו? כן, אנחנו הרגנו אותה ועכשיו אנחנו הולכים להרוג אותך" לא יכולתי להאמין שהמילים האלה יוצאות מפי. אני אפילו לא התכוונתי לאף אחת מהן. יכולתי להרוג את מרוול בגלל איך שהוא הרג את הילדה הקטנה הזאת, בגלל שהוא הרג את הילדה הקטנה. אבל רציתי להרשים את קייטו וזה היה יותר חשוב מכל דבר אחר. הוצאתי סכין קטנה אך קטלנית מכיסי והנחתי אותה על שפתיה באיום. "רוצה לשלוח נשיקה אחת אחרונה למאהב שלך?" אני מתגרה. לפתע הרגשתי יד אוחזת בחלק האחורי של הג'קט שלי ומרימה אותי באויר. "11" אני חושבת. אני מתפתלת באויר בעודו חושב מה לעשות איתי. כשהוא הניח אותי על רגליי צעק: "את הרגת אותה? את הילדה הקטנה" אני מנענעת את ראשי ומתחילה לצעוק לקייטו. "קייטו! קייטו!"
"אני שמעתי אותך, את אמרת את השם שלה" הנער החל לכעוס עכשיו ואני יכולתי לחוש בסכנה המגיעה ממנו. "לא! אני מבטיחה, אני לא!" התחננתי אליו אבל הוא לא הקשיב. גורלי נחרץ.
כשהאבן הגיעה והתרסקה לתוך הגולגולת שלי הרגשתי רק כאב צורב. הוא הפיל אותי אל הארץ ורץ אל "הנערה הלוהטת" על האדמה. יכולתי לשמוע אותם מדברים על רו, על מותה.
קייטו מגיע, אני חושבת. אני אהייה בסדר, הוא יהרוג את שניהם. אבל כשקייטו הגיע זה היה מאוחר מידי. הילדה רצה אל בין העצים והנער נעלם לתוך שדה התבואה שלו. קייטו רץ אליי ומושך אותי אל ברכיו. הוא מערסל אותי כמו תינוקת. דמעות זולגות מעיני והוא מוחה אותן באצבעותיו. הוא בוכה עכשיו, אני מנסה להוציא משפט אחד אחרון. "אני אוהבת אותך." הוא מושך אותי קרוב יותר אליו ונושק לי על המצח בעדינות. אני מביטה בעיניו לפני שהחשיכה משתלטת עליי.
קייטו
אני אהרוג אותם. מי שעשה לה את זה ימות.
אני יושב שם עם הגוף הרפוי של השותפה שלי מהמחוז. החברה שלי והאהבה הסודית שלי בזרועותיי. בגולגולת היכן שהיא נפגעה יש שקע. אני משכיב אותה על הארץ והולך חזרה אל היער, מחפש את האדם שעשה זאת.
סרבתי להביט לאחור אל הנערה שאהבתי.
|
0 חרמשים
כותב: 
לא אהבתי.
זה מהמם
זה מאוד נחמד וחמוד טוב לראות קטע מסויום בספר מנקודת מבט אחרת זה עושה גם משמעות אחרת לאדם במיוחד אם רב הזמן הוא במקרה שלנו היא הייתה בין הדמויות השליליותת ביותר בספר
ממש אהבתי. איך אומרים? קצר וקולע.
זה כזה יפההה
מרגש ומצמרר
