תמיד

פיטה מוטח חזרה אל המציאות. הוא מטלטל את ראשו, עינו עצומות בחוזקה. פלאשבק. אחד רע, הוא יכול להרגיש את האדרנלין בעורקיו, בגופו. זה מבלבל את דעתו, לחשוב על זה. 
הוא לופת את כתפיה של קטניס בחוזקה. במהירות הוא משחרר אותן ומתחיל לנשום בחוזקה. הנשימות הרועדות והמקוטעות שלו נהפכות לנשלטות יותר בקלות. 

"קטניס" הוא אומר. מביט על פניה, בוחן כל פרט. הוא דוחף אותה אל הקיר, בחוזקה, והוא יכול להרגיש את גל הזעם דרך גופו למחשבה שהוא יכול לעשות דבר כזה. 
היא לא מתעוררת וזה גורם לו לשנוא את הקפיטול. עיניה נפערות, הוא אומר בטירוף, "קטניס!"

לאט, בתנועות לא בטוחות, הוא לוקח את אצבע המורה ומניח אותה על צווארה. הוא פולט נשימה רועדת, יחד עם בכי, כאשר הוא לא חש דבר. הוא לא מרגיש את הלב שלה דוחף את הדם בעורקיה. הוא לא מרגיש את התחושה המרגיעה של הלב שלה.

הוא מחליק על הרצפה, מדמם מהמרפקים כאילו נשרטו ע"י קירות קשיחים. משאירים סמנים אדומים. היא ירדה איתו, הגוף שלה נעשה קר יותר עם כל שניה שחולפת. דמעות בעיניו והוא סוחט אותם בחוזקה, נותך לטיפות המלוחות לנזול על פניו. 
"קטניס" הוא נושם. קולו נשמע מרגיע ורך, הוא מניח את מצחו על מצחה. הוא יושב שם רק כמה שניות ואז מתרחק. הציב את שפתיו על מצחה ופולט נשימה רעועה. 

הוא אמר שהוא יגן עליה. 

תמיד. 

עם זאת, הוא לא יכול אפילו להגן עליה מפני עצמו.