רון וויזלי

אני אחת מאלו שנמחקו בקריסה והפיק הזה נמחק גם.

אז.. תקראו, תגיבו ויהיה טוב.

קריאה מהנה!

אתמול גיליתי דבר מוזר. נכנסתי הביתה כדי לאכול ארוחת צהריים כשלפתע ראיתי משהו מבצבץ מתוך התיק של אמא.

הלכתי בחשדנות לכיוון התיק ופתחתי את הריצ'רץ'. פתחתי אותו לאט ובהססנות. ידעתי שזה לא רעיון טוב אבל הייתי מסוקרן לדעת מה יש שם.

אמא בדיוק נכנסה לשירותים כך שזה בדיוק הזמן המתאים לחטט לה בתיק.

פתחתי סוף סוף את התיק ודחפתי את היד לתוכו.

מצאתי שם את הפלאפון שלה ואת המפתחות לעליית הגג. כשחיטטתי יותר, מצאתי עוד משהו.

החזקתי את הדבר הזה ביד והתבוננתי בו. סובבתי אותו בעזרת היד שלי וכשהפסקתי ראיתי את עצמי. 

זה היה מוזר. לרגע חשבתי שזו תמונה אבל כשהזזתי את הראש ראיתי שהאני שבתמונה זז בדיוק לאן שאני זזתי.

פרד וג'ורג' התגנבו לסלון. חשתי בהם עומדים מאחורי. הרגשתי את הבל פיהם על עורפי החשוף, הרחתי את נשימותיהם. היה לזה ניחוח מיוחד.

סובבתי את ראשי לאחור וראיתי אותם, שניהם עמדו מכופפים מעט, הם בהו בי.

לרגע שררה דממה. פתאום פרד פתח באמירה ייחודית: "היי רון! מה אתה עושה?"

העברתי לו מבט ססגוני ושאלתי: "תגידו, אתם מכירים את הדבר הזה?"

הראיתי להם את מה שהחזקתי ביד. הם המשיכו לבהות בי. חשתי פחד קל, אך הייתי אמיץ. 

לפתע פרד וג'ורג' פלטו צחקוק ומיד אמר ג'ורג': "אתה לא יודע מה זה? זה מראה את העתיד!"

"כן," אמר פרד.

"והוא מלא בעכבישים," הוסיף ג'ורג'.

הפחד שחשתי קודם, התגבר ויכולתי לדמיין את העכבישים משתלטים על העולם.

"אוי לא!" פלטתי,

"אני חייב להציל את העולם!"

פרד וג'ורג' צחקקו שנית ואמרו: "כן רון, אתה התקווה היחידה..."

פתאום חשבתי, כמה זמן אמא שלי מתעכבת בשירותים וכנראה שלא רק חשבתי, גם אמרתי ואז הסתובבתי לאחור וראיתי את אמא שלי עומדת מאחורי במבט זועף.

באותו  הרגע שאמא שלי הסתכלה עלי חשתי פחד.

חשבתי לעצמי שזהו, היא בטח כבר עלתה עלי. ובדיוק שפתחתי את הפה כדי להגיד שזה לא מה שהיא חושבת, היא אמרה: "רון. למה פתחת לי את התיק? ולמה לקחת לי את המראה?"

הסתכלתי על מה שהחזקתי, ניסיתי להבין את חומרת המצב.

הבטתי בג'ורג' ופרד, שאלתי: "אז זה לא מראה את העתיד?"

"לא טיפשון!" פרד וג'ורג' צחקקו ונתנו כיפים אחד לשני.

חשתי הקלה לרגע, לפחות לא הייתי צריך לטפל בעכבישים.

בהתחלה אמא חשבה שאני מטורף שחטף את בנה והתחזה לו. אבל זה לא היה נכון! אני לא התחזתי!

פרד וג'ורג' צחקקו.

ניסיתי להגיד לה שזה אני ושהיא לא צריכה לדאוג, אבל זה לא עזר ולבסוף החלטתי לברוח מהבית והיא תתגעגע אלי ותחפש אותי, היא אפילו תסלח לי ואני אחזור הביתה.

אז אמרתי לה: "אמא, אני בורח מהבית!"

בסוף אמא שכנעה אותי לא לברוח ושהיא תמיד תאהב אותי לא משנה מה.

כל אותו היום הייתי עסוק בחיטוט בספרייה של אימי. גנבתי ממנה את אחד הספרים של גילדרוי לוקהרט. 

בספר זה, לוקהרט רפה השכל התמודד מול מראות אמתניות (בגבורה, יש לציין.) אשר ניסו להציג אותו כמכוער!

מה שהיה לגמרי לא נכון. הוא היה נאה למדי. אפילו חתיך יש לציין, עם שיערו הבלונדיני המתנופף ועם שיני הסוס הלבנות והישרות שלו.

רון שקע בפנטזיות על לוקהרט הסגיד ולא שם לב שהערב ירד. 

רון נבהל. הדבר הראשון שיכול היה לעשות זה ללכת ולהתבונן במראה.

כשרון ראה את פניו הנשקפות אליו מהמראה, הוא לא היה יכול שלא לתהות מתי בדיוק הוא נהיה חתיך כל כך.

הוא העביר את ידו בשיערו האדום השופע.

הוא הרגיש בלתי מנוצח!

אבל, כשהסתכל יותר טוב במראה, הוא ראה פתאום-

                                              - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

תודה לליליבר אוונס שעזרה ונתנה לי טיפים בכתיבת הפרק.

        מקווה שנהניתם וצחקתם!