ספרי הארי פוטר גדושים במאבקים לטובת גזעים נחותים כמו בוצדמים, חצי ענקים, אנשי זאב וכמובן בני האדם
מוקד סיוע לגמדונים. להארי פוטר יש שאיפות לא קטנות לחיים. הוא רוצה להיות הילאי, כלומר חבר בשירותי הביטחון של משרד הקוסמים, הצדים קוסמים אפלים. לחברתו (שום קשר רומנטי) הרמיוני גריינג'ר, יש ציונים שמתאימים הרבה יותר לדרישות הקבלה לסיירת ההילאים, אבל היא דווקא רוצה להקים עמותה.
כבר בבית הספר "הוגוורטס" היא מקימה את אלרג"ה, "אגודה למען רווחת גמדוני הבית", שמטרתה שחרור מעמד העבדים של עולם הקוסמים. מה שמייחד את גריינג'ר זה שהיא כל כך חלוצה, שכמעט אף אחד כמעט לא תומך בה, אפילו לא הגמדונים שרובם מרוצים ממעמד העבד חסר הזכויות. "זה בגלל שאין להם השכלה ועשו להם שטיפת מוח", מסבירה הרמיוני את העדר התודעה המעמדית של הגמדונים.
דם טהור. סדרת ספרי "הארי פוטר" צפויה להסתיים הלילה, עם פרסום הספר השביעי "הארי פוטר ורוחות המוות" (בינתיים ללא תרגום לעברית). לא פחות משהסדרה של ג'יי. קיי. רולינג עוסקת במלחמת הטוב והרע, ובמלחמה בין השאיפה לכוח לשאיפה לאהבה, היא עוסקת במלחמה בין הגזענות לשוויון. בבית הספר הוגוורטס לקוסמות יש ארבעה בתי תלמידים. מדי שנה בפתיחת שנת הלימודים ממיינת מצנפת המיון את הילדים החדשים לבתים וגם שרה להם שיר חדש.
בפתיחת השנה החמישית של הארי, שרה המצנפת על הפילוג הגדול שחל לפני אלף שנים בין מייסדי בית הספר: "אם דם טהור היה חשוב / לסלאזר סלית'רין, / הרי שתלמידי ביתו / היו רק טהורים". כה חשוב היה הדם הטהור לסלית'רין עד שהוא השאיר אחריו חבוי במרתפי בית הספר בסיליסק, נחש אגדי ענק בעל מבט ממית, בתקווה שיום אחד יימצא לו יורש, והוא ישחרר את הנחש שיחל לצוד תלמידים שאינם טהורי דם.
האות האפל. את הספר הרביעי "הארי פוטר וגביע האש", פותחת רולינג במצעד נוסח הקו-קלוקס-קלאן: "נחיל של קוסמים מצופפים בדוחק ומועדים יחדיו בשרביטים מכוונים השמימה התקדם לאורך המגרש בצעדים איטיים. הארי צמצם עיניים... נראה כאילו אין להם פנים.... ואז הוא הבין שראשיהם מכוסים ברדסים והם עוטים מסכות".
אוכלי המוות (אנשי השר האפל לורד וולדמורט) הצועדים השתעשעו בעינוי משפחה של מוגלגים (אנשים חסרי קסם) - שני הורים ושני ילדים, אותם הרקידו מעליהם בשמים. הגירסה של אוכלי המוות לשריפת הצלבים של הקלאן, מרשימה בהרבה. לאחר כל רצח הם משלחים לאוויר את סמל השר האפל, גולגולת עשן ירוק שמפיה בוקע נחש.
מורשת בלק. לפעמים קוסמים מותירים את מורשת הגזענות שלהם (כמו כהנא) גם אחרי מותם. המטה של מסדר עוף החול, מחתרת הקוסמים הלוחמת בשר האפל וולדמורט, הוקם בבית משפחת בלק, משפחה של קוסמים עם מסורת ארוכה של טוהר הגזע. בעלת הבית המנוחה היתה מאוד לא מרוצה מהדיירים החדשים. בכל פעם שהסדין שהונח על תמונתה היה נופל, דמותה בתמונה היתה מתחילה לצרוח משהו בסגנון: "טינופת! זוהמה! תוצרי לואי של רפש ולכלוך! בני כלאיים, שרצים סוטים, הסתלקו מכאן! איך אתם מעיזים לטמא את בית אבותי".
עצמות גדולות. כמו לא מעט עמים קדומים בהיסטוריה האנושית, גם הענקים נרדפו כמעט עד להכחדה ונדחקו לשמורה מרוחקת ברכס הרים אי שם במזרח. האמת היא, שלפחד מהענקים היה בסיס מסוים כיוון שרולינג מתארת אותם כאכזריים, קטלניים וטיפשים מאוד.
מי שסבלו גם לאחר גירוש הענקים, מרדיפות ודעות קדומות, היו בני התערובת, חצאי הענקים, כמו האגריד, שומר הקרקעות של בית ספר הוגוורטס, ומדאם מקסים, מנהלת בית הספר "בובאטון" לקוסמות.
בספר הרביעי האגריד מנהל שיחה רומנטית עם מדאם מקסים ושופך את לבו לפניה: "ברגע שראיתי אותך אז אני ידעתי... שפגשתי עוד אחד שהוא כמוני, חצי ענק". מהר מאוד מתברר לו שמדאם מקסים מעדיפה להישאר בארון: "איך אתה מעז", היא צורחת בתגובה, "בחיים לא אעליבו אותי ככה! חצי ענקית? מואה? אני יש לי עצמות גדולות"!
שנאת קוסמים. מצד שני, המוגלגים בהחלט הפגינו עוינות משלהם כלפי עולם הקוסמים. את כל ילדותו האומללה העביר פוטר בקרב משפחת מוגלגים שונאת קוסמים, שהקפידה להעלים ממנו את מוצאו המכשפי. כשהעובדות נחשפו, הסביר דודו ורנון: "נשבענו כשלקחנו אותו שנשים קץ לשטויות האלו. נשבענו שנוציא את זה ממנו בכוח".
קללת חשופיות. בספר השני "הארי פוטר וחדר הסודות", פורצת בהוגוורטס תגרה שמזכירה את הסטירה שנתן אמנון דה הרטוך לח"כ יעקב כהן בכנסת בשבוע שעבר. יריבו הנצחי של פוטר בבית הספר, דראקו מאלפוי, מכנה את גריינג'ר בכינוי הגנאי "בוצדמית מסריחה". מילא מסריחה, אבל המלה בוצדמית היא עלבון שבעולם הקוסמים אין גרוע ממנו ומשמעותה כינוי גנאי לקוסם שהוריו מוגלגים (ההורים של גריינג'ר רופאי שיניים). בתגובה מנסה חברה של גריינג'ר (קשר רומנטי מודחק) רון וויזלי להטיל על מאלפוי קללת חשופיות (חלזונות חסרי קונכיה). אלא שהמטה של וויזלי שבור ולכן הוא מטיל את הקללה על עצמו ואחר כך מקיא חשופיות במשך שעות ארוכות. האמת היא שמהרבה בחינות גם הסטירה של דה הרטוך עבדה כך.
|
|
|
|
|
|
|