וונדל ומוניקה ווילקינס

 וונדל ומוניקה ווילקינס חיו בסידני שבאוסטרליה. היה להם חיים טובים , וונדל היה בעל מרפאת שיניים מפורסמת ומצליחה . כבר כשהגיע לאוסטרליה הלך ללמוד רפואת שיניים באוניברסיטה ונראה היה שיש לו כישרון מולד , כאילו הוא בחר בקורס כתזכורת . ומוניקה עבדה כמורה בבית ספר יסודי באזור ואהבה את עבודתה. לוונדל ומוניקה לא היו ילדים , ולא היה להם אכפת , הם אהבו ילדים, אבל לא רצו ילד משל עצמם עד שהגיעו לגיל מבוגר מידי מכדי להביא ילד לעולם.

כל בוקר היו הולכים וונדל ומוניקה  לריצת בוקר בחוף. מוניקה אהבה לרוץ ולהסתכל על כל התיירים שבאים לים. וונדל לא ממש נהנה מהריצה אבל המשיך לרוץ בבקרים כדי לשמור על כושר , וכדי לא להעליב את מוניקה. באותו בוקר הם רצו באחד החופים היפים ביותר בעיר. נראה היה שמעט משפחות הגיעו היום להתרחץ בים. ובכל זאת היה קשה למצוא אזור חלק מאנשים כדי שיוכלו לרוץ בקו ישר ולכן מדיי פעם סטו וונדל ומוניקה מהמסלול כדי לא להפריע. ופתאום ילד אחד רץ היישר לכיוונם וכמעט התנגש בהם. אמו של הילד רצה לכיוונם. "לא! הוגו, מסוכן לרוץ כאן ככה אנשים עוברים פה!!!" אמרה לילד והבעת חומרה על פניה. ואז פנתה אל וונדל ומוניקה ואמרה "אני מצטע..." היא עצרה והביטה מספר שניות בוונדל ומוניקה בהבעת פליאה. "זה בסדר" אמרה מוניקה והביטה לכיוון שאר המשפחה שלהם שהכילה לא מעט אנשים ג'ינג'ים. "אנחנו רגילים , אנחנו עוברים כאן כל בוקר. " המשיכה בחיוך. "אממ כן, כן , אה טוב , ס-סליחה." אמרה האמא תפסה את ידו של בנה ולקחה אותו לכיוון שאר המשפחה. וונדל ומוניקה המשיכו להביט בהם. וונדל אהב ילדים ולכן נהנה מלהביט במשפחה כה גדולה ומאושרת. נראה היה שיש שם יותר ממשפחה אחת כי עכשיו כשהביט יותר לעומק ראה שיש שם גם כמה שחורי שיער. הילדים השתוללו בחול, כמה מהם קברו את אחד המבוגרים בחול. הילד ששמו היה הוגו שיחק בתופסת עם ילדה ג'ינג'ית שנראתה בת גילו. והיו שם עוד שני ילדים שחורי שיער שרבו בקולי קולות שאפילו וונדל ומוניקה יכלו לשמוע, ובכל זאת הם לא יכלו להבין את תוכן הריב שכן הבנים השתמשו במילים מוזרות מאוד. "לא נכון !! אני כן אתקבל לקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור!" צעק אחד הילדים. "קודם כל נראה אותך מתקבל לגריפינדור בכלל!" ענה לו השני."ג'יימס , אל , דיי !! " צעקה מישהי שהיתה מתאימה במראה להיות האמא שלהם. מוניקה הביטה דווקא במבוגרים אחד מהם היה קבור בחול ורק וניתן הי לראות רק את ראשו הג'ינג'י. כל השאר ישבו מתחת לשימשיה ודיברו. היה שם איש נוסף שנראה היה שהוא האבא של שני הילדים הרבים בצעקות בגלל שהקטן ביניהם היה העתק מדויק שלו. ולידו ישבה אמא ג'ינג'ית נוספת שהייתה עסוקה בלהטיף לשני בניה. וכמובן הייתה שם אותה אישה שקודם בהתה בהם. היא

בכתה , מוניקה רצתה לעזור לה , אבל לא ידעה את הסיבה לבכי , והיא לא רצתה סתם ככה לחדור לפרטיות של אדם זר . האישה נראתה מאוד מודאגת , כאילו היא מתאמצת לא להסתכל בהם. מוניקה חשבה שהיא נראית מוכרת. אבל הגיעה למסקנה שהייתה זוכרת אותה אילו ראתה אותה קודם כי משהו בהבעת פניה היה נורא דומה לשל וונדל. "טוב ," אמרה מוניקה , "שנמשיך?"

***

הרמיוני בחרה לשאיר את הוריה באותו מצב . היא אפילו לא יודעת למה , אולי היא פחדה שהם ישנאו לחזור לחייהם הישנים , הם נראו כאילו כל כך טוב להם ...

היא יכלה לחזור לצעוק להם שהיא הבת שלהם , להחזיר להם את הזיכרונות ולהביא אותם הביתה , אבל זה לא נראה לה מה שהם היו מעדיפים , ואין לה את האומץ הדרוש בשביל זה . אולי יום יבוא והיא תחזיר אותם , אבל בינתיים , יש לה את המשפחה שלה , היא תסתדר ... וונדל ומוניקה ווילקינס יישארו בביתם באוסטרליה , והיא תמשיך ... תחיה את החיים שלה ... ואולי בכל זאת ...

"אובליוויאטה !!"

היא טעתה , וונדל ומוניקה ווילקינס שמחו מאוד לחזור להיות ג'וש ואנה גריינג'ר .