דור חדש. ילדות חדשה.

אלבוס סוורוס פוטר, בנו של הארי פוטר, רעד מכף רגל ועד ראש, כשחבש את מצנפת המיון לראשו.

הוא לא ידע מה בדיוק אמור לקרות...

האם עליו להוציא מהמצנפת ארנב???

הוא התכווץ על השרפרף כשראה שכולם מביטים בו בסקרנות.

סוף סוף, נפתח הקרע במצנת והיא קראה: "סלית'רין!"

אלבוס סוורוס, בקיצור אלבוס, עמד המום, דמעות בעיניו, והמצנפת עדיין לראשו.

'ח..חשבתי שש... שאני אהיה בגרי.. גריפינדורר...' חשב ברעד.

'וברור שלא בסלית'ר..רין...' המשיך את קו המחשבה שלו בחלחלה.

"אהמ" שמע את קולה הקשוח של פרופ' מקגונגל.

"מממ..?" אמר אלבוס פוטר. "אה..." 

הוא אמר, נבוך, והושיט לה את המצנפת.

הוא צעד באיטיות לעבר השולחן של סלית'רין.

הוא חשב לעצמו: 'אבל אבא אמר לי: שלא אפחד אם אשובץ בסלית'רין, כי יצא משם

אדם אמיץ מאוד: סוורוס סנייפ, האדם שעל שמו קראו לי את שמי...'

הוא התיישב בשולחן של סלית'רין.

דין מאלפוי, בנו של דראקו מאלפוי, חייך אליו, ודפק עם כוסו על  השולחן בהנאה.

היה מראה מבחיל, לדעתו של אלבוס.

בלכתו לחדר המועדון של סלית'רין, הוא הרגיש סחוט ומרוקן, למרות האוכל הרב שאכל בסעודה.

למחרת בבקר, לפני השיעור הראשון (שינויי צורה), הוא הלך לינשופיה ולקח את התנשמת הצחורה שלו, 

הדוויג (היא נקראה כך לזכר התנשמת של אביו הארי, שמתה מקללה), וחיבר לה את המכתב הבא:

אבא, אני דואג.

אני מודה בכך.

כבר מאתמול החלו העיניינים להדרדר: שובצתי בסלית'רין.

תשלח לי הרבה מכתבים, אבא, וגם אמא, כי אני זקוק לכם.

ממני, אלבוס.

הוא הלך למיטתו, מצפה להדוויג, שתחזור עם תשובה בהקדם.