היא הייתה חייבת ללכת?!

זה היה קצת לאחר סיום השנה השביעית.

סיריוס בלק ישב בפאב ישן בכפר קוסמים קטן.הוא הזמין שוט של וויסקי אש.וזה מה שהוא קיבל.

לפתע נכנסה לפאב דמות,הדמות לבשה גלימת מסעות שחורה ובלויה.הדמות הורידה את הברדס,סיריוס לא הכין את עצמו לדמות שהסתתרה מתחת לברדס.  

היה לה שיער ארוך וחלק בצבע שחור כמו הלילה,עייניה היו בצבע כחול כמו של סערה בלב האוקיינוס ותווי פניה היו מושלמים,שמה היה מריה,מאז השנה הראשונה בהוגוורטס היא הייתה אהובותו של סיריוס.

"מריה?! טוב לראות אותך!" אמר סיריוס המופתע ואז חייך חיוך שחצני ואמר"התגעגעת אליי אה?"מריה הזעיפה פנים, "כן סיריוס התגעגעתי אלייך מעמקי נשמעתי החסודה..." אמרה בציניות וגלגלה עיינים.

 הם התחילו לדבר,הם דיברו שעות ארוכות ולאחר כמה עשרות שוטים של וויסקי אש הם התחילו להתנשק."בואי נמצא לנו פינה שקטה יותר"אמר סיריוס בקושי רב"בוא,לכאן"מריה הובילה אותו לחדר שבו איכסנו את חומרי הניקוי.הם התחילו להתנשק בתשוקה.לשונו של סיריוס החליקה במורד פיה של מריה,היא גנחה.לאחר כמה מעשים שנעשו ואני לא מתכוונת לפרט אותם כאן,מריה אמרה "אני צריכה ללכת!.עכשיו!.להתראות סיריוס!"סיריוס המופתע לא ידע מה להגיד"מ..מה?..מה? למה את מתכוונת?"מריה לא שמה לב לדמעות שהחלו להצטבר בזוויות עיניו."זו הייתה טעות,סירויס!"מריה כמעט צעקה עליו"מה אתה לא מבין?! טעות! טעות מחורבנת!"סיריוס שתק ולבסוף אמר בקול שבור"את חייבת ללכת?".שתיקה."כן.כן אני חייבת.""אם כך.לכי...אני לא מונע את זה ממך,את יודעת...."אמר סיריוס."להתראות סיריוס"אמרה מריה."להתראות"החזיר לה בתשובה סיריוס,"אני אוהב אותך"את המילים האחרונות סיריוס אמר אחרי שמריה יצאה מהחדר,הוא לעולם לא סיפר לה על זה שמהשנה הראשונה הוא אוהב אותה."היא הייתה חייבת ללכת?!"שאל את עצמו סיריוס.

שבוע לפני הרצח של הפוטרים מריה אנדרסון נרצחה על ידי אוכלי המוות בדם קר, הם ידעו שהיא מקורבת למסדר עוף החול.

ביום שמריה מתה סיריוס יחשב לעצמו שלא יכול להיות יותר גרוע,אבל מיום הרצח הדברים רק החלו להתדרדר יותר ויותר.

יכול להיות שהכל בגלל מריה אנדרסון?

הסוף(:

אבל תגובות והערות כרגיל יתקבלו בברכה:)