גם הם לומדים

מנרווה זו פרופסור מקגונגל, למי שלא מכיר אותה בשמה D:

~*~

שלום לך, גבירתילי, פרופסור מקגונגל.

ברצוני להגיש לך את עבודת סוף השנה.

כן, אני יודע, לא למדתי בכיתה שלך בכלל, אך בכלל הרצון של שאר גמדוני הבית לעבוד במקומי, היה לי זמן ללמוד ולהכין לך את העבודה.

אני מקווה שתאהבי אותה,

דובי, גמדון בית חופשי.


העבודה נחה לה על השולחן של מנרווה כשזו נכנסה למשרדה,  לאחר ארוחת בטן משביעה ביותר לכל הדעות.

היא הביטה בה בהפתעה.

התאריך להגשה חלף מזמן והיא הייתה בטוחה כמעט לגמרי שכל העבודות כבר הוגשו, כך שהעבודה הזו לא הייתה אמורה להימצא על שולחנה.

היא תהתה האם להחשיב את העבודה בציונו הכולל של התלמיד המאחר, אך אז עיניה נתקלו בפתק שמצאה בתיק היד שלה כחצי שעה קודם לכן ושכחה לפתוח.

היא הרימה אותו בסקרנות ופתחה את הקיפולים.

הפתק החתום על ידי דובי, גמדון הבית, נגלה לעיניה. היא העבירה את מבטה מהפתק אל העבודה והנהנה לעצמה, סבורה שבהחלט קיים כאן קשר בין שני הדברים.

היא הרימה את העבודה ופתחה אותה, קוראת את השם של בעליה: 'דובי, גמדון בית חופשי', היה כתוב עליה.

בדיוק כפי שחשבה.

היא פתחה את העבודה, קוראת את החומר שנכתב בה בכתב יד מסודר ומדוקדק להפליא שלא חשבה שתגלה דווקא אצל גמדון בית. החומר היה כתוב בפירוט רב אפילו יותר מעבודה של תלמיד ממוצע,  והעבודה בכללי הזכירה לה עבודה שתמיד הייתה שומרת לסוף כשבדקה מאות עבודות, העבודה מהתלמידה החכמה ביותר, והמועדפת עליה.

מנרווה נענעה את ראשה. בלתי אפשרי לדעת אם התלמידה הזו עדיין בחיים, הרי היא נעדרה משנתה השביעית בהוגוורוטס.

אולי הוא מעתיק מעבודה אחרת, חשבה לעצמה בתהייה. הרי אין סיכוי שאת המידע הזה הביא מספרים, מידע כזה יכול להגיע רק ממראה עיניים,  או מניסיון של שנים.

חיוך קטן עלה על שפתיה.

זאת בהחלט תעלומה, והיא בהחלט עומדת להגיע לפיתרון.



"גבירתילי המכובדת מקגונגל, התרצי לשתות תה?"

"לא תו-"

"עוגיות כרגע יצאו מהתנור! רוצה לטעום?"

"זה בסדר, א-"

"מרק חם! מעלה אדים עדיין! את חושקת בכזה כרגע?"

"שקט!" צעקה מנרווה בחוסר סבלנות, בקול שסיגלה לעצמה מאז שתלמידיה החלו להפריע, כבר משהחלה ללמד.

דממה השתררה במטבחים. אפילו הסירים הוסרו מהאש כדי שבעבוע המים לא ישמעו, בעוד כולם מביטים בה בחרדה.

"עכשיו טוב יותר," אמרה בהתרצות. "עכשיו, כשכולכם קשובים אליי, אני צריכה לפגוש עכשיו, לשיחה אישית, את..." היא עצרה ועלעלה בעבודה, "את 'דובי, גמדון בית חופשי'?"

"זה אני... אה, גבירתילי." גמדון קטן קומה התקדם לעברה מבין מאות חבריו, שהיו כמעט וזהים לו.

מנרווה לא הצליחה להבין מה ההבדל ביניהם, כי הגמדון הזה התברך בהרבה יותר שכל מקודמיו, שהעדיפו עבודת כפיים על ידע.

הגמדון צעד לעברה בגב זקוף, אך הדאגה ניבטה מעיניו בעודו שואל: "את קוראת לי בגלל העבודה שלי, גבירתילי?"

"אומרים בזכות, לא בגלל." תיקנה אותו המורה בחיוך רחב.

הגמדון הביט בחבריו במבט מלא גאווה עצמית וחייך חיוך רחב. "לפי חוקי הלשון של המילון לתלמידים חלק א', 'בזכות' זו היערה חיובית," קרא בהתרגשות, דמעות עומדות בעיניו.

"נכון, וכל הכבוד על התשובה המהירה," חייכה אליו, ומתוך הרגל הוסיפה: "חמש נקודות ל... איזה בית אתה?"

גמדון הבית הסמיק ומלמל: "לא היית צריכה, גבירתילי..."

"בוא, מר..."

"דובי."

"בוא, מר דובי, יש לנו שיחה אישית במשחד שלי בעוד חמש דקות."


הגמד הקטן ישב מולה והביט בה בסקרנות מהולה בחשש. "מה ה... ציון לעבודה שלי?" שאל, יותר בתהייה מאשר שאלה.

"קס"מ," ענתה לו מנרווה. "כל הכבוד. למרות שהיו לך כמה טעויות פה ושם, הציון שלך עדיין נכלל בגדר הקס"מ. אך העבודה שלך הוגשה אחרי התאריך האחרון להגשה..."

"זה אומר שאני לא עובר את הבחינות?" שאל הגמדון, כשדמעות כבר מספיקות להצטבר בעיניו.

"לא, לא." הרגיעה אותו. "אתה גמדון בית, הרי, ולא היית בכיתה כשהרציתי על התאריכים."

מבט מלא תקווה עלה בעיניו. "אז... מה אני עושה עכשיו?"

"לומד," ענתה לו מנרווה. "והרבה. אתה הולך ליצג את גמדוני הבית בדבר הבא, שאני עומדת לפתוח."

"באמת? פרופסור? אנ... אני? אני לא חושב שאני מספיק..."

"אתה לא מספיק, אתה יותר מדי. גאון! תתחיל ללמוד מהיום, ויש לך פטור מעבודות הניקיון והסדר. אני בטוחה שחבריך יסתדרו בלעדיך, מר... דובי."

היא תלשה דף ממחברתה וכתבה לו אישות בכתב ידה הדק והמסולסל:


אני מאשרת לגמדון הבית ה'חופשי', דובי, לא להשתתף בעבודות, אלא רק ללמוד.

בברכה, פרופסור מקגונגל.


"עכשיו קח את זה," היא אמרה לגמדון שהביט בה עדיין בעיניים קרועות לרווחה מההלם. "ותלמד. יש לך הרבה מה להספיק."

הגמדון המסכן הספיק רק להנהן, ההלם עדיין שולט בו.

"שמעת אותי?" היא שאלה בספק.

"כמובן, גבירתילי..." גמגם הגמדון ונעלם משם בקול פקיעה.

מנרווה נשארה לבדה בחדר, בוהה בעבודת סוף השנה שנותרה בידיה.

		הפרק הבא