יומנה של הרפתקה

ברק הבזיק ואחריו רעם. טיפות גשם נטפו על פני. בגדי היו מטונפים מההליכה בגשם העז. לפתע ראיתי צל על החומה. מיהרתי להתחבא מאחורי אחד הקירות. הצצתי וראיתי איש פוסע בדרך העפר הישנה. לא, לא איש, ערפד. איך ידעתי שזה ערפד? לפי הניבים כמובן. הניבים הקדמיים בלטו במקצת והיו מוכתמים בדם. הבטתי לאן הוא הולך. כמו שחשבתי. לרח' אנדרבון.

עקבתי אחרי הערפד. כאשר נכנסנו לרח' אנדרבון החנקתי צעקה. "הבאתם משהו לאכול?" אמר בקול תקיף הערפד. "אני רעב במיוחד היום!" "הבאנו חתול, כלב, ציפור ועכבר," אמר בקול חנוק גמד זעיר. רק אחרי כמה רגעים מצאתי את הדובר. הערפד פנה לאכול. המחשבה הראשונה שעלתה בראשי הייתה שאני מעדיפה לא לראות את מה שהערפד בטח מכנה "סעודת מלכים". כעת נפניתי להביט על שאר הרחוב. היו שם יצורים מוזרים ששומעים כשאמא מקריאה סיפור לפני השינה, אבל ממש כול מי שבסיפורים הם "הרעים". ולמי שיש סיוטים אחרי הסיפורים במיטה שאמא מקריאה, לא יוכל לישון אפילו שנייה: היו שם גובלינים בגובה עשרה ועשרים מטרים, והיו בגובה עשרה עד עשרים סנטימטרים (אני מרחמת על החברים הכי טובים שלהם, הם בטח כבר סובלים מכאבי גב מרוב התכופפויות), היו שם גריפונים משני סוגים: הסוג האצילי והיפה, והסוג של גוף פנתר מוזר עם רגליים של בז, ראש של נשר קירח, וכנפיים של יונה. ערפדים, גמדים מפלצתיים, ואפילו יצורים מיתולוגיים: מינוטאורים, קנטאורים ועוד כמה שלא זיהיתי. היו שם שדים קטנים וגדולים ואלפים. לפתע ראיתי על האדמה משהו מנצנץ. הרמתי אתו וראיתי שזה מטבע. בחנתי את המטבע. הוא היה משונה. "מוזר..." מלמלתי לעצמי. -"את יודעת מה באמת מוזר?" אמר קול נמוך מאחורי."שבת אדם מסתובבת ומצוטטת ליצורים פה." אמר בקול רם הרבה יותר. "בת -אדם?" –איפה יש פה בת-אדם?" החלו מלמולים לפשוט על פיות היצורים. "אל תדאגי," המשיך היצור."מלכתנו תטפל בך יפה-יפה..." אמר בקול חלקלק. הסתובבתי וראיתי שהדובר הוא אותו ערפד אשר עקבתי אחריו לכאן.

"מה הוא שמך?" שאלה המלכה. היא הייתה לבושה בשמלה שחורה עים פסים אדומים. על צווארה ענדה תכשיטי אופל שחורים ואדומים. נעליה היו אדומות כדם. שערה היה חלק עד הרצפה, גם הוא עים פסים אדומים ושחורים. "אנלור," עניתי." ומה איכפת לך מה הוא שמי?" -"אל תתחצפי אלי, ילדה!"                                                                                                                    –"אני אתחצף אליך כמה שרק שארצה!" צעקתי לעברה.  "אתה מוזמן, " אמרה המלכה בתשובה להינד הראש של השומר שעמד מימיני. השומר הצליף בי. דם ירד מכתפי הימנית. "עכשיו את לא ממש במצב להתחצף אלי נכון?" אמרה בקול המתקתק הזה שגורם לך ממש להתעצבן. "עכשיו אנלור, מהיכן את?" שאלה. "מאיזו ארץ?" הוסיפה כשראתה את מבטי המבולבל. "מ...מ... מישראל..." גמגמתי. "איזה ממלכה?" המשיכה לחקור אותי. -"אני לא באה משום ממלכה." עניתי. "את צוחקת עלי או מה??! אין שום סיכוי שאת לא משום ממלכה!!!"אמרה בקול רם. "באיזה רחוב את גרה?" שאלה. - "ברחוב מנורמנה," אמרתי. "ממלכת מנורמנה..." מלמלה המלכה לעצמה. "ממלכה שנואה למדי מצד ממלכות האופל..."  'ממלכות האופל? ממלכת מנורמנה?' חשבתי." היכן אני ומה הוא שמך?" שאלתי. -"שמי הוא דרדג'רפה, ואת בממלכת אנדרבון." הסבירה."בני האדם אינם שמים לב כלל וכלל שהם בתוך ממלכות תמיד," המשיכה."לדוגמא: אם את גרה ברחוב מונטפיורי, אז את בתוך ממלכת מונטפיורי. אים מספר הבית הוא 31, ואת גרה בבית בגודל בינוני, אז את גרה בוילה מספר 31. אז המיקום המדויק של הבית שלך הוא: רחוב מונטפיורי, בוילה מספר 31. אים גודל ביתך הוא גדול, במונחים אנושיים וילה או אחוזה, אז במונחי הממלכה את גרה בארמון. אים את גרה במונחים אנושיים בדירה רגילה, אז במונחי הממלכה את גרה בוילה. אים במונחים אנושיים את גרה בבית קטן יותר מדירה רגילה, אז במונחי הממלכה את גרה בבקתת עץ. פשוט לא?" שאלה לאחר ההסבר. "כן, די פשוט..." עניתי. "וכעת, לחקירה.מה שם משפחתך?" שאלה. -"בוניונרה," עניתי. פיה של המלכה נפער בתדהמה. "בוניונרה?" מלמלה ושאלה בו זמנית. "כן," עניתי סתמית. "למה?" -"בוניונרה..." המשיכה המלכה. כעת מלמלה וגמגמה בו זמנית. "קחו אותה לצינוק!" ציוותה. פניה היו לבנים כסיד.שניים מהמשרתים לפתו את ידי, שומר שלישי הלך לפני, רביעי מאחורי, ושניים משני צדדי.

בום! גופי נחבט ברצפת התא שלי. שמעתי נקישת מתכת במתכת. מתכת מסתובבת בתוך מתכת. מתכת נשלפת ממתכת. אני נעולה בתא. "לא!" צעקתי. "אני לא מאמינה! איך הם תפסו אותי?!" באותו הרגע נכנס לחדר בתעופה נשר גדול מימדים. משהו אמר לי שהוא יוציא אותי. חוש שישי כזה... קפצתי על גבו והמראנו. הנשר שבר את לוח הברזל שהיה פעם חלון שכעת נחסם, ופרצנו את דרכנו אל החופש...

'איך זה שזה תמיד כל-כך קצר?!?' חשבתי כשהשומרים תפסו אותי בשנית. "תעזבו אותי! לא עשיתי כלום!!" צעקתי. -"שתסתום," מלמל אחד השומרים. "אתה אומר לי?!" ענה שני. "לא בת אנוש הביאו לנו אלא מקדחה מהלכת על שתיים!" -"סתמו" סיננתי לעברם. אחד השומרים (שהיה שמן במיוחד) הצליף בי. הפעם הדם ירד מרגל שמאל. שומר אחר פתח את דלת התא והשליך אותי פנימה.שוב, אותם קולות של מתכת במתכת. נשכבתי על המיטה. כנראה שחברי לזמן הקרוב יהיו חולדות ועכברושים. "טוב, מקרוב את די חמודה." אמרתי לאחת החולדות. יופי. עכשיו הידרדרתי לדיבור עים חולדות. עצמתי את עיני ומיד שקעתי בשינה עמוקה. בכול זאת, לא ישנתי הרבה בלילה...

		הפרק הבא