יום ההולדת של ג'יימס פוטר-פיקצר

כול הזכויות שמורות לג'י קיי רולינג ולכתבת המוכשרת של הפאנפיק  ohsnap its potter

"זנב תולע. שים את השלט גבוה יותר."

"רך כף. כך עוד סרטים".

"ירחוני. הניח את הספר ותמצוא משהו לעשות."

"ג'יימס. תפסיק לומר  להחברים שלך מה לעשות ותענה על השאלה."

"לילי. אל תגידו לי מה לעשות."

"ג'יימס. ענה על השאלה."

"לילי. אני ילד יום ההולדת. אני נותן את הפקודות."

"ג'יימס. אתה כל כך משגע!"

"הוי!" ג'יימס פנה לחברו פיטר, "אני אוהב את השיר הזה. הוסף אותו לרשימה."

"הממ, קרניים?" פיטר אמר בזהירות, "זה לא שיר."

"אז תהפוך את זה לשיר". הילד עם השיער המבולגן צווח.

"איכס!" לילי יבבה בתסכול, דוחפת את ג'יימס בכעס, "שבגלל שאתה ילד יום הולדת אתה יותר חשוב מכול אחד אחר?"

"מה גורם לך לחשוב שאת יכולה לצעוק על ילד יום ההולדת?" ג'יימס שאל בזעף.

לילי השפיל את ראשה, קופצת את אגרופיה, והחל בכעס לחורק בשיניה. "ג'יימס. אני רוצה ללמוד הלילה, אבל אני לא יוכל בגלל המסיבה שלך."

"אה, לילי." ג'יימס אמר והניח את זרועו סביב הכתפייה ומחווה בידו על המועדון, "האם את לא לומדת. רק תבואי למסיבה שלי, ".

הבחורה עם השיער האדום משכה בזרועו של ג'יימס מן כתפיה ונאנחה, "ג'יימס. יש לנו מבחן . אני צריכה ללמוד בשביל זה."

"האם אי פעם ...פשוט עזבת את כול זה ועשית חיים?" הוא שאל ושלב את ידיו על חזו.

לילי נחרה, "איני מאמינה שזה היה כיף,המסיבה שלך". היא הסתובבה ויצאה בדהרה למעונות של הבנות. היא הרגישה יד תופסת קלות במרפק והיא הסתובבה בכעס. "מה פו - הו ... רמוס!"

רמוס חייך, "היי לילי. תקשיבי ... אני תוהה אם אני יכול לדבר איתך?"

"בטח." יחד הם יצאו מחדר המועדון ויצא אל המסדרון הריק. "מה זה?"

"אני יודע שאת וג'יימס הפכת לסוג של, סוג של ידידים. אבל ... זה השנה השביעית, את גם המדריכה ראשית, והוא עדיין אוהב אותך לילי. אני יודע שלעולם לא תרגישי אותו דבר אבל ... אני לא חושב שמשהו ירגש אותו יותר מזה שאת תופיע במסיבה שלו ותאחלי לו יום הולדת שמח. "

עיניה של הלילי התרחבו, 'אתה בדרך לגרום לבחורה רגשי אשמה, רמוס.' היא חשבה.

"אני לא אומר לך  ללכת ולתת לו ריקוד יום הולדת." בזה לילי הקיא קצת בפה שלה, "אבל אולי רק חיוך או משהו קטן. אתם שני החברים שלי, ואני רק רוצה לראות אותך גם מאושרת." הוא אמר, מעביר יד בשיער בלונדיני .

לילי הנהנה, "בסדר, רמוס. אני מבינה לאן אתה מגיע. אני ידחה את הלימודים הסופיים ואולי אפילו הקנה מתנה".

רמוס חייך חיוך רחב, "את לא חייבת אם את לא רוצה."

"אל תדאג." לילי חייך, "זה כנראה בכללי מקום שהמדריכה הראשית תתין מתנה למדריך הרא ..."

"את חברה טובה, לילי." אמר רמוס,בזמן שהוא מטפס בחזרה דרך חור הדיוקן.

לילי עמדה שם. היא לא מכניסה את עוצמה לאיזה חור או משהו עמוק,חשב,היא פשוט הבטיחה להביא לאויבה לשעבר - עכשיו חבר - מתנה.

"אה ממזר." לחשה, "מה חשבתי לעצמי?" לא היה לה מושג מה הוא רוצה, ציוד קווידיץ' אולי? לא, היא לא יודעת מה צריך בשביל זה. אולי קופסה של שוקולד? לא, פשוט ... לא. אולי ... אה, הוא צוחק עליה? לא היה לה שום מושג מה לקנות לו.

היא פרצה בריצה, רצה במסדרונות בחיפוש אחר חברתה הטובה ביותר, בקה. לבסוף מצאה אותה בספרייה ומיהרה אליה.

"אני צריך למצוא לג'יימס פוטר מתנת יום הולדת." היא דברה במהירות, פניות סמוקות.

בקה טרקה את הספר שלה  ועמדה, "בסדר. זה יכול לקחת זמן."

---

ג'יימס הוסיף עוד שם אחד לרשימה, לפני שהעביר אותו לסיריוס. "בסדר, צריך לעשות את זה".

סיריוס הנהן וסמן לפיטר, ושניהם יצאו מחדר המועדון אל הסדרון שבא יש חבורה של אנשים זועמים שצועקים על האישה השמנה.

 "אה, שלום, סיריוס." האישה השמנה חייכה ונופפה על סיריוס עם מפית.

" תרגעו, כולם". סיריוס אמר ופנה להמון זועם. "שקט!"

מהר מאוד הם הפסיקו לדבר, ופנו לסיריוס ופיטר, שהיה שניהם לבושים במעיילי עור שחורים, ומשקפי שמש גדולים.

"מה אתה לובש?" מישהו גחך.

פיטר פשט את מעילו בעצבנות, הוא חשב שהתלבושת הייתה שובבה למדי.

"עמוד בשורה, ואם שמך מופיע ברשימה, אתה יכול להיכנס."

"אבל אנחנו חיים שם!" כמה אנשים זעקו, "אתה לא יכול להשאיר אותנו מחוץ לחדר המועדון שלנו!"

"אנחנו יכולים". פיטר אמר ושלב את ידיו על החזה ונשען קדימה במה שהוא חשב שהיה מאיים, "ואנחנו נעשה זאת."

---

"לא תחזירי אותו." לילי הורתה, מתבוננת סביבה בעצבנות. "בואי פשוט נחזור לטירה, אנחנו הולכים לקבל כול כך הרבה צרות!"

"תינשמי". בקה אמרה, לקחה את הספר 'הספר הטוב ביותר של קווידיץ'. "אף אחד לא הולך לתפוס אותנו, בסדר?"

הם היו בהוגסמיד, ולילי לא יכלה להאמין איך בקה שכנעה אותה ללכת. "בקה. הניחי את הספר. אנחנו במשימה".

הם המשיכו לחפש בכל רחבי העיר, עד שהם הגיעו לזונקו. "מה דעתך על אבזר כיף?" בקה הציעה.

"לא" לילי אמרה, "אני רוצה משהו קצת יותר ..."

"רומנטי?"

לילי הסמיקה, "ובכן ... כן. בכל מקרה, אני רוצה לקנות לו משהו כדאי לראות אם מה שהוא מרגיש אלי אמיתי, את יודעת?"

"יש לי רעיון". בקה אמרה, תפסה בזרוע של לילי בהתרגשות. "תקני לסוודר מכוער או כובע או כול פריט לבוש שאת יכול לחשוב עליו. אם הוא מוצא אותו אטרקטיבי, הוא עיוור מאהבה, ואז את יודעת שהוא רציני לגבי מה שהוא אומר".

לילי גלגלה את עיניה, "את מגוחכת. זה לא יעבוד".

"זה יכול לעבוד". בקה אמרה, משלבת את ידיה על החזה, "וזה יעבוד".

---

ג'יימס סדר את כובע המפלגת והניע את ירכיו לקצב המוזיקה. המסיבה נמשכת כבר די הרבה זמן, ועדיין לא היה שום סימן של לילי. הוא נאנח, למה היא לא מבינה את זה? הוא באמת אהב אותה.

שיר איטי יותר עלה לאוויר, וכולם התחלקו לזוגות, כולם מלבד ג'יימס. הוא התיישב על שולחן, כובעו הנח על ראשו בצורה קצת העקום, וסנטרו בידיו.

"ג'יימס," אמר רמוס, הלך לכיוונו, וג'יימס ידע מייד שרמוס היה שם כדי להגיד לו 'להזמין מישהי לרקוד'. או "זה יום ההולדת שלך, תעשה כיף," אבל מה שהוא כן אמר, לעומת זאת, הפתיע את ג'יימס במידה רבה. "קרניים. אתה יושב קערת מטבל"

ג'יימס צעק וקפץ מ, הקערה של מטבל הדבוקה לישבנו,הוא הוריד את הקערה מהמכנס שלו ושם אותה חזרה על השולחן "רמוס?"

"כן?" שאל רמוס, נושך את שפתיו ומסתכל על המטבל הירוק שעל מכנסי הג'ינס של ג'יימס.

"נעשה לי ריח מוזר? האם יש לי סימן מוזר שאומר, 'אל תתקרב?'רמוס, האם אני מכוער? "

רמוס נשך את שפותיו היה לו קשה יותר  למנוע את עצמו מלתפרץ בצחוק, "אני לא חושב שאתה מריח מוזר, אבל טבילה במטבל הירוק יכולה לגרום לאנשים לחשוב שאתה שם בושם מוזר".

"רמוס תודה," אמר ג'יימס, כמובן שלא מקשיב למה שהחבר שלו אמר, "אני יודע שאני נאה. אבל אז למה לילי לא תיתן לי הזדמנות? היא אפילו לא במסיבה שלי."

רמוס הסתכל סביב החדר. היה קונפטי שכל זמן נופל בכל מבחר של צבעים, סרטים ושלט גדול שעליו נכתב, 'יום ההולדת ג'יימס!',אבל לא היה שום סימן לילי.

"היי חבר 'ה," אמר סיריוס, רץ אליהם, " די פרוע במסדרון, אנשים כל זמן רוצים להיכנס" הוא תפס שבב של חטיף ושם אותו בקערה של מטבל שהייתי בישבנו של ג'יימס רק לפני כמה רגעים.

"את העושה בסדר סיריוס." ג'יימס אמר, תופס חתיף וטובל אותו בטבילה הירוקה, "תודה שבאתם למסיבה שלי."

רמוס פותח את פיו בגועל, אבל חליט לא לספר לחבר שלו שזה אותו השקע שהוא ישב בו 'הוא כבר אומלל מספיק' חשב.

"טוב, אז כדאי לי לחזור לשם, פיטר לא יכול להתמודד עם הדברים האלה בעצמו." סיריוס אמר, לקוח כוס משקה ומתרחק.

הוא יצא החוצה למסדרון כדי לראות את לילי מפלסת את דרכה לתמונה של האישה השמנה, "פיטר!"

"כן?" פיטר שאל בקול מונוטוני. הוא לוקח את עבודת סדרן ברצינות.

"אני צריך להגיע לשם. יש לי מתנה לג'יימס." היא החזיקה חבילה בצבע זהב ובורדו.

"האם השם שלך ברשימה?" פיטר שאל ברצינות, בדפדוף בדפים של שמות.

"כמובן שכן." סיריוס אמר, דוחף את פיטר בדרך. "תמשיכי, לילי."

לילי הנהן בתודה ומיהרה פנימה, מחפשת את ג'יימס.

"לילי, אני רואה שעשית את זה". רמוס אמר מאחוריה.

היא הסתובבה, "איפה הוא?"

רמוס הצביע מעל לשולחן האוכל, ועיניה של הלילי עקבו אחריו למקום שבו  ג'יימס ישב, שבבים של חטיף חרוצים דוחפים לפיו. היא אמרה במהירות תודה ורצה לעברו.

"אמ ... ג'יימס?"

הוא הסתובב, "לילי!" הוא צעק, פיסות שבבים משליכות מהפה שלו,הוא הסמיק והתחיל לנגב אותם.

"יום הולדת שמחה 17, ג'יימס." היא אמרה, והגישה לו את המתנה.

עיניו התרחבו, "לילי ... כל מה שרציתי ליום ההולדת שלי זה שתבואי. את לא צריכה להביא לי מתנה".

 
לילי הפכה לאדומה, אבל חלק מזה היה מאשמה. היא בכוונה קנתה לו מתנה מחרידה, רק כדי לראות אם הוא מחבב אותה. אבל כמובן שהוא כן, הוא אמר שהוא רק רצה שהיא תבוא.

הוא טפס על השולחן הסמוך, "אני יכול לקבל את תשומת הלב שלך, בבקשה?"

עיניה של הלילי התרחבו, מה הוא עושה?

"קרניים!" רמוס סנן, "הרגל שלך."

ג'יימס הביט מטה כדי למצוא את רגליו בקערת הפונץ'. הוא הסיר אותה במהירות, "אני רוצה רק לומר שאני עומד לפתוח מתנה מחברה טובה מאוד!"

לילי הרגיש רפרוף הלב שלה, זה הפתיע אותה הרבה שהוא ראה אותה כידידה. הוא קפץ מהשולחן, בעוד כולם התאסף סביב, הציץ בחבילה בסקרנות.

"לילי הביא לו מתנה?"

"האם זה פצצה?"

"מה קורה לעולם הזה?"

ג'יימס התעלם מההערות של האנשים סביבו, ופותח את החבילה בשקיקה.

"ג'יימס ..." התחילה לילי, "אולי כדאי שלא תפתח אותה כאן ..."

אבל זה היה מאוחר מדי, ג'יימס זרק את נייר עטיפה ועכשיו הוא החזיק את הסוודר המכוער ביותר שאי פעם נעשה.

זה היה ירוק במחצית, וכתום במחצית השנייה. היו כתמים אקראיים של סגול, עם כוכבים ולבבות קטנים סביב התחתית.

"האם היא עיוורת?"

"על מה היא חשבה?"

"זה יותר גרוע מפצצה!"

לילי שפשפה את חרטום הנעל שלה על הקרקע בעצבנות, היא לא הייתי צריכה להקשיב לבקה. זה היה טיפשי . אף אחד ששפוי בדעתו לא היה קונה סוודר כזה ...

היו כמה מתעלפים ולילי הזיזה את ראשה במהירות הבזק כדאי לראות את ג'יימס פושט את חלצתו ולבוש את הסוודר שהיא קנתה,הוא ליטף אותה, מחייך.

לילי  התכופפה והרימה את כובעו שנפל על הרצפה והניחה אותו על ראשו של ג'יימס.

"קדימה עם המוזיקה, זנב התולע." ג'יימס אמר לפיטר ורק אז,לבסוף הסכים סיריוס לכולם להיכנס , שראה שהם מאיימים לפורץ פנימה.

אבל לא התנגן מוסיקה, בגלל שפיטר היה עסוק בלטפס על שולחן, וכחכח בגרונו.

"אתה כל כך ... משגע ... ואני לא יכול להאמין לזה ..." הוא שר, מנענע את ירכיו כמו שג'יימס היה קודם לכן, "כן אתה כל כך משגע ..."

"פיטר!" ג'יימס אמר, "רק התבדחתי כשאמרתי שתכתוב מזה שיר!"

פיטר הסמיק, "אה ... אני ... ידעתי שאתה רק התלוצצת ..."

אבל הוא לא. הוא בילה יותר משעות לכתוב אותו.

סיריוס לקח על עצמו לנגן את המוזיקה, ושיר איטי החל לנגן.

"אני יכול לקבל את הריקוד הזה?" ג'יימס שאל, מושיט את ידו.

לילי הנהנה וכרכה את זרועותיה סביב צווארו. הוא היה כל כך  יותר גבוה ממנה, והוא הריח כל כך נחמד. היא התקרבה והניחה את ראשה על חזו.

"סליחה אם הסוודר מכוער, ג'יימס." היא לחשה, וג'יימס נגע בסנטרה בקלילות, והפנה  את ראשה לעברו.

"לא  אכפת לי שהבאת לי את הסוודר הכי מכוער בעולם".

'על מה הוא מדבר?' לילי חשבה ,'אני לא הבאתי לו את הסוודר הכי מכוער בעולם!'

"הנקודה היא שאת הגעת, ושאת רוקדת איתי. לילי, העובדה שאת מבלה את הזמן כדי לבחור משהו עבורי יש לזה משמעות רבה כל כך בשבילי." הוא עצר לרגע, "האם זה יהיה בסדר אם אני ינשק אותך?"

לילי הנהנה. אולי בקה צדקה אחרי הכול...

ג'יימס רכן ונישק אותה.

ואף על פי שיש לו את ישבן ירוק ורגל  שעשתה קולות מוזרים כשהוא הלך, הוא לא יכול שלא להבחין עד כמה זה היה יום ההולדת הכי טוב שלו.