כשלא הייתה כאן

כול הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג...ולכותבת הפיק-RON.

שם:
פאנדום:הארי פוטר
שיפ:לילי ג'יימס
ז'אנר:רומאנס הומור
אורך בעיברית:803 אותיות

נשמעה דפיקה קלה בדלת של בית פוטר במכתש גודריק. "לילי?" שאל איש.

לילי קפץ בהתרגשות,היא ידעה בדיוק מי היה בדלת. "ג'יימס!" היא קראה, פותחת את הדלת כדי למצוא את בעלה הנוטף מים. הוא נראה כמעט רומנטי, נושאה זר של ורדים, קופסא מתנה קטנה ודובון ספוג מים, אבל הוא עצמו נראה עייף מאוד.

ג'יימס הביא לה את המתנות עם חיוך קטן. "אני לא תכננתי על גשם".

"לא היית צריך לעשות את כל זה, שחזרת זה מספיק. התגעגעתי אליך כל כך הרבה," היא אמרה וחבקה אותו בחוזקה.

"אני כבר נעלמתי לזמן מה, אני לא תמיד היה כל כך אפל, את אף פעם לא באמת ידעת מה הייתה השעה שבא עזבתי,את פשוט אכלת לאחר שהיית רעבה וישנת כאשר היית עייפה,כמה זמן לא הייתי פה בדיוק.. ? " ג'יימס שאל, מתיישב ליד האח.

"חודשים, שבוע, ושלושה ימים," אמר לילי כבדרך אגב, מתיישבת לידו. ג'יימס צחק.

הוא הסתכל סביב הבית והבחין בשתי כוסות ריקות וערימת צלחות ריקות היושבות על השולחן . בבדיקה נוספת שראה שדלת חדר השינה הייתה פתוחה, והמיטה לא מסודרת. לילי תמיד סידרה את המיטה. ג'יימס חשב. אפילו בבית הספר. והיא לעולם לא השאירה את הכלים לא נקים. הבלגן של הבית בלבלה אותו: זה לא היה כמוה בכל. צביטה מהירה של קנאה עברה בראשו. מה אם היא נפגשת עם מישהו אחר? לא, לא, לא לילי. היא מעולם לא הייתה ... הייתה עושה זאת?

"לילי? האם היה לך מישהו בזמן אחרון?" הוא שאל בשקט. זה היה שאלה תמימה. זה יכול להיות כל דבר. הוא לא היה חשוד, והוא גם לא מודאג. הרבה.

"מה זאת אומר, ג'יימס?" היא ענתה כאילו שום דבר  לא היה יוצא דופן.

"המיטה לא מסודרת, יש כלים מלוכלכים שנערמו בכל מקום,המקום הזה הוא בלגן. לא אכפת לי, אבל זה לא כמו שאת בדרך כלל. האם יש משהו שלא בסדר?"

לילי נאנחה והתיישבה על כיסא קטן. היא נראתה לא בדיוק מרוצה. "כן, ג'יימס, יש משהו שאתה צריך לדעת. יש ... יש גבר אחר בחיי," אמרה בשקט.

ג'יימס עצר לרגע, כאילו לא יכל להאמין למה ששמע. מישהו אחר? "מי?" הוא שאל אותה. "אני מכיר אותו?"

"אולי כן. אני לא יודעת,חשבתי עליו הרבה,בבית הספר. אפילו היה לי חלומות שלו".

מחשבות מבוהלת התרוצצו בראשו של ג'יימס. סיריוס? לא, לא, רך כף לא היה עושה לי את זה. וגם רמוס. אני בטוח שזה היה סנייפ, הוא לא עושה שום דבר טוב ...

"אני הולכתי להגיד לך, אבל שלא היית פה כל כך הרבה זמן ... אני רק חשבתי ..."

"זה את מבינה? לילי, אני אוהב אותך. אני אהבתי אותך מהרגע שראיתי אותך לראשונה. איך יכל לעשות לי את זה?" ג'יימס הניח את ראשו בין ידיו לרגע. "הוא יפה יותר ממני?" הוא שאל, ומייד מתחרט. כמה רדוד יצא. אשתו  כמעט שנה בדיוק הודיעה שהיא יוצאת עם מישהו אחר וכל מה שהוא יכול לחשוב עליו היה אם היא מצאה מישהו יותר טוב. זה היה הגיוני בכל זאת. למרות שהוא לא היה הבחור הכי יפה בעיר, הוא בוודאי לא היה גרוע ביותר. הוא רצה לדעת מה לילי הייתה עוברת אותי. לא, הוא ראוי לדעת מה לילי הייתה עוברת אותו.

לילי חייך. "לא יאמן עד כמה, אבל הוא לא כל כך טוב במיטה. הוא די חסר מנוחה, והוא מחזיק אותי ערה כל הלילה עימו ..."

"די, אני לא צריך לדעת את זה. אז,הוא ישן במיטה שלנו?"

"כמובן, ג'יימס. זאת המיטה שלי. רק בגלל שאתה לא הייתה כאן לא אומר שאנחנו לא יכולים לישון באה ..."

"בסדר, בסדר, זה כל מה שאני צריך לדעת." ג'יימס הרים את המזוודה שלו והחל ללכת לכיוון הדלת.

"לאן אתה הולך?" הוא שאלה.

"לסיריוס. אני צריך קצת זמן לחשוב על זה. להתראות, לילי. אני אוהב אותך".

"להתראות, ג'יימס," לילי אמרה, מסתירה חיוך.

ג'יימס הלך לכיוון הדלת, ואז חזר עוד פעם אחת. "אם לא אכפת לך שאני שואל, את לא ספרת לי מה שמו."

חיוכה של הלילי התרחב, "טוב, זה עוד משהו ואני צריכה להחליט, אבל חשבתי על הארי ג'יימס פוטר. הארי לשם אביך, ג'יימס על שמך."

ג'יימס בהה בה, כאילו שהוא לא כל כך הבין את המילים שאמרה. "לילי, את לא מתכוונת ...? את לא ..." הוא הוריד את המזוודה שלו.

"כן, ג'יימס. אנחנו הולכים ללדת תינוק. זה הדרך היחידה שאפשר למצוא מישהו חמוד יותר ממך." היא חייכה.

ג'יימס מהר אליה ועטף אותה בחיבוק עצום, ואז הוריד אותה. "אז את רוצה להגיד לי שכל הזמן הזה, זה היה רק משחק עם מילים כאדי שזה ישמע כאילו את בוגדת בי?"

"כמובן. היית מצפה למשהו אחר?" הוא שאלה.

"לא, בכלל לא. אז מתי נכנסת להריון?" הוא שאל, ושם את ידו על הבטן שלה בהתרגשות.

"אמצע אוגוסט".

"האם סיפרת למישהו?"

"לא, אני רוצה שתהיה הראשון לדעת".

ג'יימס התיישב ליד השולחן והתחיל לכתוב. "ג'יימס, מה אתה עושה?"

"כותב מכתבים".

"מתחשק לך לתת לי לדעת למי אתה כותב?" לילי שאלה, משועשעת ממשהו.

"כולם! אני חייב להזהיר אותם שיש אחד בדרך שהולך להתרוצץ".

אוי, מה עשיתי? לילי חייך לעצמה. היא התיישבה על ידי האש שוב ונאנחה. היא הייתה בהריון חודשים עם בית מבולגן וספוגת מים מבעלה. יתר על כן, היא לא יכלה להיות יותר מרוצה.