|
סיריוס בלק ישב אל מיטתו באחוזת בלק,אחוזה שהוא עזב מזמן ועכשיו חזר אליה.
הוא ישוב ומסתכל על התקופה המאושר בחייו,דמעה עגלגלה זולגת מעינו,ויבבה פורצת מליבו,
התקופה של הקונדסאים,התקופה בא ג'יימס עדיין בחיים,אבל עכשיו הכול אפור,לא לא הכול עדיין יש לו את הארי וירחוני אבל סיריוס ידע שאם יאבד אותם,הוא ישים קץ לחיו כי אחרי הכול נשמתו תמות יחיד איתם,כמו שמתה אם ג'יימס.
אני כול כך עייפתי מלהיות פה,
מדוכא על ידי כול הפחדים הילדותיים שלי
סיריוס הסתכל על פניו המחייכת של ג'יימס בתמונה,וסיריוס הנשך את שפתיו בכוח כדאי שלא יפרצו יבבות מי פיו,כיוון שיע שג'יימס לעולם לא יחזור לחייך אליו שוב,סיריוס ידע שהוא חייב להרפות מכול הנקמה ושנא אבל הוא לא יכל,כיוון שידע ושאם ינקום על מותם של לילי וג'יימס,רק אז ירגיש חופשי.
אם אתה חייב לעזוב,
פשוט תעזוב.
הנוכחות שלך עדיין מורגשת כאן,
והיא לא רוצה לעזוב.
סיריוס קם מהמיטה,הוא קם ונפל על הריצפה מיבבת ובוכה,הוא התגעגע אל ג'יימס כול כך אל ג'יימס ולילי,
ג'יימס העניק לו את חיו ,ולילי העניקה לו מקום בטוח וחמימים ושהם מתו,גם זה נלקח מסיריוס.
כי בלי ג'יימס ולילי חיו לא היו שווים.
הפצע לא רוצה להבריא
הכאב הזה יותר מידי אמיתי
זה פשוט יותר ממה שהזמן יכול לרפא
שרמוס מצא את סיריוס שוכב אל הריצפה בחדרו,בוכה,הוא הרגיש איך ליבו נשבר,הוא לא יכל להחשיב אותו לנער שהיה,לנער שנתן לא כתף תומכת,עכשיו הוא נתן לו כתף תומכת,כאילו הגורל רצה לסגור מעגל,כי שרמוס בכה סיריוס היה שם,ושרמוס פחד סיריוס סילק את פחדיו ועכשיו זה בדיוק מה שרמוס עושה.
כשאתה בכיתה אני ניגבתי לך את כל הדמעות
כשאתה צרחת אני נלחמתי בכל הפחדים שלך
ואני אחזתי את היד שלך כל השנים האלה
סיריוס הרים את ראשו שהרגיש שמישהו מחבק אותו,וליבו נצבט,זה היה רמוס,דמעות זולגות מעינו הזהובות ופיו רועד,"בבקשה אל תבכה רך-כף,אני עדיין איתך,עדיין יש איתך מישהו"לחש רמוס לאוזנו כאילו קרא את מחשבותיו של סיריוס,סיריוס שם את ראשו אל חזהו של רמוס,"אני יודע את זה רמוס."
אתה רגיל לכבוש את ליבי,
על ידי האור המהדהד שלך,
עכשיו אני כרוך אחרייך,
החיים שאשארת מאחור.
סיריוס קם בקצת מרמוס,כדאי להסתכל אל עינו הזהובות,"או רמוס"לחש בשקט סיריוס וקירב את שפתיו אל שפתיו של רמוס,ושהם נוגעות אחת בשניה,סיריוס הבין שתמיד יכול להיות יותר גרוע,ללא רמוס,ללא שפתיו וללא קולו השקט,וללא הזיק בעינו,הזיק שלא נעלם מאז שהיה בן אחת עשרה,"אני אוהב אותך רמוס לופין"
הפנים שלך מופיעות בכול החלומות הכי מותקים שלי,
והקול שלך רודף אותי,
אחרי כול השפיות שלי.
ג'יימס,זה מי שסיריוס ראה שם,לא את רמוס לופין אלה את ג'יימס פוטר,הזיק השובב בעינו,השיער השחור הפרוע שלא רצה להסתדר אף פעם,עיני האגוז שלו,הבן אדם שסיריוס הכי אהב בעולם,שעכשיו אינו אך עדיין ממשיך לרדוף אותו.
הפצע לא רוצה להבריא
הכאב הזה יותר מידי אמיתי
זה פשוט יותר ממה שהזמן יכול לרפא
הדמעות שוב התחילו להופיע בעינו,הפצעים התחילו להיפתח,הכאב שהיה שמור הרבה זמן בפנים יצא,יבבותיו של סיריוס הפכו לצעקות,
הציפורניים שלו ניסו לקלף את בשרו,שינו פוצעות את פיו,והדמעות הארורות אלו ממשיכות לזלוג,לזלוג החוצה
כשאתה בכיתה אני ניגבתי לך את כל הדמעות
כשאתה צרחת אני נלחמתי בכל הפחדים שלך
ואני אחזתי את היד שלך כל השנים האלהה
ולך עדיין יש אותי
סיריוס הרגיש שמישהו מרחיק את ידו מגופו ומחבק אותו חזק,
"אני מצטער סיריוס,אני נוראה מצטער אבל הבטחתי לג'יימס לשמור אלייך,וזה סיריוס אריון בלק מה שאני עשה,כי זאת הייתה בקשתו האחרונה של ג'יימס ממני,ואני יעמוד בא עד יום מותי"ךחש סיריוס לאוזנו,וסיריוס בכה פשוט בכה.
אני ניסיתי לספר לעצמי שאתה עזבת,
ולמרות שאתה עדיין לאיתי אני הייתי לבדי כול הזמן הזה.
סיריוס ידע שג'יימס מסתכל אל רמוס ואליו,הוא ידע שהוא היה לצידו כול הזמן הזה,
הוא פשוט ידע,אבל למרות זאת הוא היה לבד,
כמו שהיה בהתחלה,
כאילו הגורל רוצה לסגור מעגל.
|
0 חרמשים
(3.75) 4 דירגו
כותב: 
אני אשכרה בוכה פה, וכשאני ממש בוכה זה אומר שמה שקראתי ממש מדהים.
וואוו
