שייך אבל לא שייך

עליתי לרכבת ברציף תשע ושלושה רבעים ולידי ישב הוגו וויזלי. הוא נסה לפתח שיחה על הסוג החדש של צפרדעי השוקולד וכי אולי ימכרו אותן ברכבת, אבל לא הקשבתי ורק בהיתי בעשן הקיטור ובידו המורמת של אבי לשלום.
הרכבת התחילה לנוע וכל שנייה שבה נשמעו צלילי פסי הרכבת מבעד לקולות ההתלהבות של תלמידי השנה הראשונה ובינהם גם את ג'יימס הנסחף לעבר תלמידי שנה גדולה יותר, חששותי התגברו. מה אם אני אבחר לסלית'רין או לרייבנקלו או להפלפאף? איך מבטי יראה כשמבטו של ג'יימס יפגש עם מבטי שלי בעוד הוא יושב בשולחן של אדום זהב ואני בשולחן אחר? אני מנסה לחשוב על משהו אחר, אבל ללא הצלחה, גם המילים של אבי כבר לא עזרו "המצנפת לוקחת בחשבון את רצונך" אז למה אני לא שומר על שפיותי וחושב רק על גריפינדור? זאת לא אדע כי זה לא בשליטתי ברגעים אלה. הרכבת התחילה לעצור, איבדתי תחושות זמן, וכל דקה שבה האטנו יותר כך פחדתי יותר, מה עם גברת מקנוגל (שכעת המנהלת), איך היא תרגיש כשתראה את בנו של איש גיבור מגלה לעולם את חולשתו- פחד. רגלי הוליכו אותי בלי ידעתי, לא מרגיש איך אני נדחף בין מאות התלמידים המשתוקקים לצאת מן האוויר החנוק של הרכבת ומתקופה של חופש, לאוויר הפתוח,לניחוח קסום ולתקופת לימודים שאין כמותה. הגיע איש גדול מימדים, האגריד, אני מכיר אותו, הוא בא לבקר, עם שערו המאפיר ועם אותו מעיל שנקרע מעט בתחתיתו.אפילו לא הרגשתי את  האווירה השונה, ואת הטירה המתוקנת מאז מה שקרה (יש לי מקור די טוב למה שקרה פה)
החומה הייתה חומה אדמדמה שגרמה לטירה התכולה לבלוט בעוד כוכבי השמיים שמרצדים מסביב כמו פיות גורמים למקום להיראות כמו גן עדן. שמעתי קול של אישה "תיכף נקבל אתכם אבל קודם נצטרך למיין אתכם לבתים" אפילו לא שמתי לב לזה שכבר עברנו את שערי הברזל הגדולים, השחורים והמתפתלים של הטירה. שום רוח רפאים לא נגלתה כמו שאבא ספר לי שהיה בשנתו הראשונה והשנייה והשלישית...ואבירי כסף וזהב עמדו מוכנים לתקיפה מדומה, ערוכים בשתיקה של רגעים שצריך להנציח. כלום לא הסיח את דעתי ,אפילו המחשבות על הקרב הגדול "קרב צ"ד" שאבי היה המרכז שלו הטריד אותי, מה אם אני אהיה בסלי'תרין? שוב אותה שאלה שחוזרת, הפחד העמוק שהציף אותי גרם לי לאבד שליטה וברג שפקחתי שוב את עיני ראיתי כמה ילדים רוכנים מעלי וכעבור שניות הורמתי שוב על רגלי. "אנו מוכנים לקבל אתכם" אמרה האשה שלא ידעה מה קרה והצעידה אותנו לאולם הגדול. ארבעה שולחנות נצבו ולא יכלתי שלא להעיף מבט בתלמידי סלית'רין ואף לדמיין את הבעות פניהם כשאגיע לשבת אתם בשולחן אולי. אותה מצנפת בלויה הונחה על כסא נמוך עם ארבעה רגליים, הגברת פתחה רשימה של שמות כתובים על קלף והחלה לקרוא, לא שמעתי כשהיא אמרה את שמי, מחשבותי היו חזקות יותר "בפעם השלישית- אלבוס פוטר..."ושני ילדים דחפו אותי קדימה והחזירו אותי למציאות. המנהלת הביטה בי בחשש ובמבט סורק. התיישבתי על הכיסא ושוב צללתי לים של מחשבות "מממ...קשה..מאוד קשה...." אמרה המצנפת בקול דליל ." אני לא יודע...איפה לשים אותך?" אמרה זאת בקול דליל עוד יותר.אני לא יודע...אבא..גריפינדור...סלית'רין..הפלפאף..רייבנקלו... עצרתי מדברי למשמע מילה שלא שמעתי מעודי, המצנפת אמרה "נומנגלור" וצוות המורים השתתק, לא היו התלחששויות ואחי ג'יימס נראה מופתע מתמיד, מה זה אומר?

וזהו ביינתיים מקווה שאהבתם...יש משהו דומה שנשלח לפני, עם הכובע והרכבת ע"י מישהי אחרת, זה אני גם כתבתי (את שניהם) פשוט רציתי להמשיך מהמשתמש שלי אז אל תשימו לב לקודם....תודה...