אהבה בשני קולות

"אני לא מאוהבת בג'יימס פוטר!" צעקתי על חברותיי המצחקקות, שניסו לגרום לי להודות ב"אהבתי התשוקתית" לג'יימס, ולא מוכנות לקבל את העובדה שאני פשוט לא מאוהבת בו. אז כן, הוא הבחור הכי חתיך בשכבה, וכן, אבא שלו הוא הארי פוטר המפורסם, אבל כל זה באמת לא משפיע עליי. באמת שלא. אז שמשהו יסביר את זה לחברות שלי! זה לא שהוא לא נחמד, אבל באמת! אין שום אהבה ביחסים בינינו. בעצם, אין לנו כל כך יחסים. אני לא חושבת שהוא בכלל שם לב אליי. אבל אני מניחה שקשה לראות דרך עדת המעריצות הצחקקניות שלו. בכל אופן.. אני אמה. תלמידת שנה חמישית. כרגע שונאת את החברות שלי. ממוצעת בלימודים. גריפינדורית. שיער חום, עיניים כחולות. שילוב מוזר, אני יודעת, אבל החברות שלי אומרות שזה יפה. רודפת (ביחד עם מי אם לא- ג'יימס פוטר) בקווידיץ', ומה לא?

***

בוקר. הזמן השנוא עליי ביותר. כן, אני בהחלט לא טיפוס של בוקר. אני אפילו לא מסוגלת להתרומם מהמיטה בלי נידנודים בלתי פוסקים מטרינה, חברתי, שהיא היה היחידה שמוכנה לעשות את זה, וכוס חמה ומהבילה של קפה. "אוקיי, אני קמה, אני קמה," מלמלתי, מתחפרת עמוק יותר במיטה. "אמה!" צעקה עליי טרינה, קולה מייואש. הפעם באמת התרוממתי, ושפשפתי את עיני הנאבקות להיסגר, בשעה שאני פוקדת עליהן להישאר פקוחות. קמתי מהמיטה, החלקתי לתוך נעליי הבית שלי, וגררתי את עצמי למקלחות, שם שטפתי פנים, ובחנתי את עצמי במראה. לא נורא מכרגיל. התלבשתי, ואספתי את השיער שלי לגולגול הדוק, כי בכל מצב אחר הוא פשוט מזעזע. ואז ירדתי באיטיות במדרגות, מכינה את עצמי ליום נוסף של אכזבות ועייפות. אני די פסימית, אם לא שמתם לב. חדר המועדון נראה לי מטושטש, וכוס הקפה כמעט ונשפכה עליי, לפני שקרולין, אחת מחברותיי, הסבה את תצומת לבי לכך שהוא מצוי בנטייה חדה מאוד, ומיהרתי מייד ליישרו, מה שהתברר כחסר תועלת לחלוטין, שכן, מיד לאחר מכן, התנגשתי במישהו, והקפה הלוהט בכל זאת נשפך על שנינו. והמישהו הזה היה ג'יימס פוטר.

*****

היום הראשון בשנת הלימודים שלי התחיל כרגיל. חבורת בנות מצחקקות שחסמו לחלוטין את כל שדה-הראייה שלי. "ג'יימס," אמרה אחת בטון מזמין, כשהיא מגוללת את קצוות שערה בידה, בצורה מפלרטטת. "רוצה לצאת איתי?" שאלה אחרת, בפעם, אני משוכנע, לפחות החמישית. אז כן, אבא שלי הוא הארי פוטר. אז מה? הוא רק בן-אדם, כמו כולנו. אבל אני לא יכול להגיד שאני מאוכזב מכך שאני בנו, בייחוד לא השנה, שהנושא המרכזי שלנו למבחני סוף-השנה בתולדות-קסם הוא "מפלתו של אדון האופל". אני מניח שהעובדה שאביך הוא זה שהפיל בפועל את אדון האופל, ודודתך היא זו שכתבה את ספר הלימוד בנושא, לא בדיוק מזיקה לסיכויים שלך. שמעתי שנתמקד קצת בנושא גם בהתגוננות מפני כוחות האופל. שיהיה. נאבקתי לצאת מהמעגל הצחקקני, שסגר עליי מכל הכיוונים, ללא דרך מילוט. למזלי, אלן בא להציל את המצב. "גבירותיי, גבירותיי," אמר בטון משועשע. "תנו לבחור קצת מרחב," אמר, ובמילים אלה שלח את ידו ותפס בזרועי, מושך אותי בחוזקה אל מחוץ למעגל. "תודה גבר," אמרתי, וניגשנו לשבת באחד מהתאים הפנויים. "יש לך מזל שאני בסביבה," אמר לו אלן כשסגרנו אחרינו את דלת התא אחריהם בנקישה קלה. "אני יודע, אני יודע.." נאנחתי. "את חייב להפסיק להילכד בחבורות האלה!" אמר אלן. "נראה לך שאני עושה את זה מבחירה?" רטנתי. "הבנות האלה מטורפות. מטורפות!" חזרתי לשם הבהרת הנקודה. הוא הנהן, ושמץ שעשוע שב לפניו, כפי שקרה בכל פעם בה ניתקלתי ב'בנות הסוררות', כפי שכינה אותן. חייכתי, מעדיף להתייחס לכל העניין כמוהו, באופן הומורסטי.

***

הבוקר הראשון שלי בשנתי החמישית בהוגוורטס התחיל בצורה... לוהטת, כשקפה חם נשפך על כולי. "אמה!" קראתי בכעס מדומה. "זו החולצה החדשה שלי!" ידעתי שבכל מצב אחר היא הייתה מחייכת, אבל עכשיו היה בוקר. והיא כרגע שפכה את הקפה שלה. "מצחיק מאוד..." מלמלה, מנקה את הבלאגן בעזרת שרביטה. אמה היא רודפת, ביחד איתי, בקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור, והיא הבת היחידה בכל בית-הספר שהייתה מסוגלת לצאת מהסיטואציה הזו בלי שמץ של סומק על פניה, ובלי אנחות המלוות ב-"כמה שהוא חמוד...", בקיצור, הבת הנורמלית היחידה בהוגוורטס. היא גמרה את העניין מהר ככל האפשר, פלטה התנצלות, והלכה כזומבית לעבר שולחן גריפינדור, שבמרכזו חיכה לה קנקן הקפה. גיחכתי. אמה היא טיפוס שונה, אבל היא בסדר. ראיתי שאלן, שחיכה לי, התפקע מצחוק, ועטיתי הבעה רגוזה. "נו.. אז מצאת חברה קטנה שלא מתעלפת כשהיא שופכת עלייך קפה?" שאל בהתעניינות מעושה, כשבעצם השתדל שלא לפרוץ שוב בצחוק מתגלגל. "טוב, לצערי היא כבר תפוסה," השבתי לו, מצביע על אמה שנראתה מעוניינת להפליא בקפה החדש שמזגה לעצמה, והתעלמה בהפגנתיות מכל יושבי השולחן שבהו בה, חלקם לוחשים [בעיקר בנות] דברים בסגנון של 'איך-נפנפת-אותו-הוא-ג'יימס-פוטר' וכאלה. בעוד שאני הסמקתי למשמע דברים אלה, היא פשוט לגמה מהקפה ובהתה באוויר. "קפה שחור תפס את מקומו של מר פוטר כאליל הבנות?!" אמר ב'זעזוע', והביט בי, משועשע כשאדמומיות החלה להציף את פניי. "סתום," אמרתי.

		הפרק הבא