המוות מפי האלוהים

הפיק מסופר כביכול מנקודת המבט של אלוהים, כמו כן יש בו איזכורים לתורה ולברית החדשה, אז כדי שלא יהיו אחרי זה אי הבנות בגלל שישו מוזכר כאן וכול זה אני אומרת כבר עכשיו.

ורק לשם הבהרה זה שיש בפיק איזכורים לישו לא אומר שאני מאמינה בזה, אני בכלל אתאיסתית. בכול מקרה קריאה נעימה ולא לשכוח תגובות!

המוות הוא דבר מוזר. הוא הסוף של הכול ואם זאת ההזמנה להתחלה חדשה לחלוטין.

המוות אוהב להתגנב, להופיע ברגעים שהכי לא מצפים לו, אני רואה זאת מדי יום ביומו.

נערה חוצה את הכביש בדרך לבית הספר והמוות מכה בה בצורה של משאית, היא נמחצת כליל.

אדם בן שבעים הולך יד ביד עם אשתו וברגע אחד המוות מכה בו בצורת שבץ.

בחורה צעירה מחזיקה בידיה את התינוקת שהרגע ילדה, בעיניה אין דבר יפה ממנה בעולם, אך המוות מכה בה, היא מספיקה לנשק את התינוקת למצחה לפני שהיא הולכת לעולמה.

המוות הוא לא דבר הוגן, אך לפעמים הוא גמול על מעשים שגויים, מצד שני, הוא אוהב לקחת את האנשים הכי טובים.

אדם עצלן שיושב כול היום בביתו ואוכל, מקבל כגמולו, המוות מכה בו בצורת התקף לב.

לעומת זאת אישה תרמה כליה לאחותה, אך היא לא שורדת את הניתוח ומתה.

המוות אוהב להכות בהפתעה, וזה תמיד כואב.

איש לא יכול לרסן את המוות, הוא לא מקשיב לאיש, גם לא למורתי, אפילו למלאך המוות עצמו הוא מסרב להקשיב ומתפרע כרצונו.

נשים בוכות על קברי בניהם שנפלו במלחמה, אנשים בוכים על הוריהם שהלכו לעולמם.

בשלב כזה או אחר כולם נפגעים מהמוות, אפילו אני.

פעם היה בן אדם שהיה האוהב עלי מכול בני האנוש, והוא העריך וכיבד אותי ורק פעם אחת לא הקשיב לפקודתי. רגע לפני שקיבל מידי את המתנה הגדולה ביותר שיכולתי לתת לו, המוות הכה בו, והוא מת לבד, בלי אישה שתחזיק את ידו ובלי בנים שיבכו על קברו.

בפעם אחרת המוות התאכזר אף יותר והיכה בי בשוט אפילו יותר כואב.

נולד לי ילד, ובירכתי אותו בכול שהיה לי לתת, כי כך נוהג אב בבנו. אך בסופו של דבר לא היה בכך די והמוות לקח אותו ממני. היו רגעים שנראה שהצליח לחמוק מציפורניו, אך גם אז הוא לא היה ליותר מהד שחי אך ורק באמונתם של האחרים.

המוות אוהב להכות בהפתעה, וזה תמיד כואב.

המוות מזדחל לחיים כמו נחש, מכיש כול מי שעומד בדרכו, עד שאתה נשאר לבד, ואז הוא מגיע גם אליך.

כי המוות אוהב להכות בהפתעה, וזה תמיד כואב, בעיקר אם אתה בצד הלא נכון שלו.