הרמיוני

קמתי בחדרי המסודר לגמרי שלי. הארון המסודר-להפליא שלי היה כל כך מסודר עד כדי כך שחשבתי שבאה מקפלת בגדים מקצועית מחנות בגדים יקרה ומסודרת. 

הורדתי את השמיכה מגופי וסידרתי את הפיג'מה המקומטת. פתחתי את דלת חדרי, ריחות בישולים עלו מהמטבח הקטן של ביתי. 

"בוקר טוב אמא" אמרתי כשהייתי בדרך למטה. 

"בוקר טוב חמודה" אמרה לי אימי. 

"מה יש לארוחת בוקר?" 

"נקנקיות וחביתה". 

המאכל האהוב עליי, ארוחת בוקר מושלמת לגמרי. 

דפיקת דלת פתאומית קטעה את מחשבותי על המאכל המדהים. 

"הרמיוני תפתחי את הדלת" אמר לי אבי מבעד לעיתון. 

דילגתי בקלילות לעבר הדלת ופתחתי את הדלת בחיוך רחב. 

"שלום לכם.." אמרתי בביישנות. 

"שלום. את הרמיוני?" שאל אחד האנשים. 

"הממ.. כן. למה? כנסו, כנסו" אמרתי בחיוך רחב. 

"תודה רבה לך. אנחנו יכולים לדבר עם הוריך?" 

"כמובן!" אמרת בשמחה והובלתי אותם למטבח הקטן והצנוע. 

"אוו שלום!!" אמר אבי. 

"בוקר טוב!" אמרה אמי.

"שלום, שלום." אמר אחד האנשים.

"באנו מהווגורטס, בית ספר לקוסמים ומכשפות" אמר האיש השני.