באופן מאוד ברור || דושוט

ג'יימס פוטר חזר מסיור המדריכים שלו, מהרהר בדברים הרגילים- דרך חדשה ומקורית להתחיל עם לילי אוונס.
הוא היה מאוהב בה נואשות מהשנה השלישית ועדיין לא יצא איתה. מילא יצא, שיחה נורמלית הוא לא קיים איתה.
למרות שבשנה האחרונה יחסה אליו השתנה. היא תמיד התחשבה בו, במיוחד כשזה הגיע לסיורים שלמדריכים ראשיים.
היא החליפה איתו שעות כשהוא תיכנן משהוא גדול עם חבריו, וחיפתה עליו בלילות של ירח מלא. הוא אף פעם לא הבין איך
היא עלתה על רמוס. נו, מילא, ב"מערכת היחסים" בינו לבין לילי, רמוס היה הדבר האחרון שהדאיג אותו.

הוא העיר את האישה השמנה, ומילמל בשקט את הסיסמא. מצפה לרגע שבו הוא ייתיישב על הכורסא מול האח, ויהרהר במשמעות הייקום או משהו בסגנון.

רק שהפעם הוא לא היה לבד. לילי אוונס ישבה על הספה מול האח, קוראת עיתון בשם 'הפקפקן'.
הוא לא הקדיש יותר מידי מחשבה לעובדה שהכריכה הייתה הפוכה. הוא התיישב בעדינות על הכורסא שליידה, מנסה לא
להעיר את תשומת ליבה, ושלא תהיה מודעת לנוכחותו. השהייה בחברתה עשתה אותו ערני
לחלוטין אך רגוע והוא אהב את התחושה המעקצצת בו כשנמצא לידה.

לילי, בלשון המעטה, הייתה מאוד מודעת לנוכחותו. הנוכחות שלו הוציאה אותה מיד מהמצב החצי רדום בו היא נימצאה ועוררה אותה לגמרי,
כך שנדרשה לה כל טיפה של שליטה עצמית לא להסמיק בעוז. הלוואי והוא היה רציני בהצאות שלו לדייט איתה. היא תמיד חיבבה אותו, מאוד,
אפילו אהבה. גם כשהוא לא היה נחמד אליה, גם כשהוא היה יותר מידי נחמד אליה, גם ברגעים הזויים כשהוא קרוב אליה, והיה מעביר את זרתו על עורה החשוף,
מעביר בלילי צמרמורת. וזה רק התחזק עם השנים. אבל זה הרי ברור שהוא עושה את זה רק כדי לשעשע את הקהל. זאת גם אחת הסיבות הלא רבות שנותרו, המדרבנות
אותה להמשיך להגיד לו לא. היא בעצמה מידיפעם שאבה סיפוק מהסצנה היומית שלה ושלו.

לבסוף, בקול הכי שליו שהצליחה לגייס, שאלה. "איך עבר הסיור?"

ג'יימס כמעט נפל מכורסת בשל הפנייה הלא צפוייה שהפריעה לו בעיסוקו האהוב ביותר, בהייה בה. "כרגיל."

היא חייכה אליו. "שום דבר נבזי, המכונה על ידך "כיף", לא עשית עם החברים שלך?"

הוא החליט להתגרות בה בחזרה "לא, אבל גם עם כן, את אוונס יקירתי, לא היית מחשיבה את זה ככיף כי את לא מבינה בכיף."

"אני מבינה בכיף טוב מאוד פוטר." היא גלגלה את עיניה. "פשוט הכיף שלי לא תמיד חייב להיות לא חוקי."

"זה סוג הכיף, שבצפייה אליו הלב לך דופק כל כך חזק" הוא רכן אליה. "שאת מרגישה שהוא עוד שניה יוצא החזה שלך? שהברכיים שלך-" הוא העביד את זרתו על ברכיה וקצת מלאה,
בעוד לילי גונחת בשקט, "פוקות בעונג, והסיפוק" הוא היישיר את מבטו אל עיניה בעוצמה הכי גדולה  שצבר,"בסוף התהליך?"

"בדיוק." היא גלגלה את המילה על לשונה, ושלחה לו את המבט הכי מפתה שלה דרך עיניה. הוא השאיר אותה חסרת אונים מבפנים.

המגע הקל אבל האינטימי הזה, ובחירת המילים הנועזת שלו, השאיר אותה עם רצון לעוד.

היא רצתה רצתה אותו בכל מובן קיים, הרבה יותר זמן משהייתה מוכנה להודות. אילו רק הוא רצתה אותה. 

הוא נשען לאחור. "אז אני אשמח לראות את זה."

"טוב" היא ענתה, חוזרת לעיתון. אבל אז שמה לב למבטו. "מה? עכשיו?"

"למה לא?"הוא משך בכתיפיו.

לילי עמדה לספר לו בדיוק למה לא. אבלהיא ראתה את עיניו המפצירות, ופתאום הרעיון של הבריחה הלא חוקית איתו נשמע כמעט... מפתה.

זה שהוא לא באמת מאוהב בה לא אומר היא לא יכולה להעביר איתו את הזמן, בלי שאף אחד ידע.

היא נכנעה לרגשותיה."כמה מהר אתה יכול להביא אותנו למקום שאפשר להתעתק ממנו?"

הוא חייך אליה, כמו שלא חייך אף פעם.

דרכם להוגסמיד הייתה שקטה, מה שנתן לג'יימס אפשרות להרהר בסצנה האינטימית בחדר המועדון. כשראה שהיא פנתה אליו, הוא כמעט איבד שליטה.
אילו רק רצתה אותו כמו שהוא רצה אותה, והוא רצה אותה בכל מובן אפשרי. הוא ראה איך היא הגיבה למגע הקטן ההוא בחדר המועדון. הוא הניד בהיסך הדעת בראשו.
מתח מיני רגעי לא אומר "אהבה לנצח."

הם הגיעו לצריף המצווח. היא שינתה את בגדיהם לבגדים של מוגלגים. ולקחה את ידיו. הוא נאנח לקראת ההרגשה המוכרת של התעתקות.

"הגענו." הוא שמע את קולה של לילי ופתח את עיניו. הוא היה מוקף במתקני ברזל מוזרים וגבוהים. והרבה מוגלגים רצו סביבו בהתרגשות.

"ברוכה הבאה לפארק השעשועים הגדול באנגליה." היא חייכה. "יש לנו שעתיים לסגירת הפארק. בוא לא נבזבז אותן."

היא המשיכה להוביל אותו.במורד שביל כלשהו. לבסוף, הם הגיעו למתקן הכי גבוהה בפארק, מין קשת ענקית,

ולידה מגדל ענק עוד יותר. הוא שם לב לזוג ילדים שהיו קשורים בצורה מתוכמת כלשהי, נמשכים באיטיות

אל המגדל, שהיה הרבה יותר גבוה מהקשת. כאשר הם הגיעו לראש המיגדל, הם שוחררו, והתחילו ליפול נפילה חופשית

למטה. למרות שעמד מטרים רבים מתחתיהם,הוא שמע בבירור את הצרחות. לבסוף הם עצרו כחמש מטרים מעל לקרקע והתנדנדו מתחת

לקשת בצורת נדנדה.

"הא." אמר בניצחון, "זה לא מפחיד."

"לא." אמרה לילי בשעשוע. "זה לא נראה מפחיד. דגש על הנראה."

לאחר כמה דקות הם כבר עלו במעלית לראש המגדל. ג'יימס שקשק. הוא יהרהר המה שקרה בחדר המעדון אחר כך. על מתקן פחות מפחיד,

כמו ספסל, כן. ספסל זה מתקן פחות מפחיד. כרגע כל מה שהפחיד אותו היה הגובה, והעובדה שהם בעוד רגע יפלו את כל הגובה הזה.

"עדיין לא מפחיד?" הוא שמע את קולה של לילי, שלמרות הביטחון במילותיה, נישמע לו כצת נלחץ.

"לא." אבל קולו הרועד הסגיר אותו.

"טוב" היא צחקה. "אז בוא לא נפחד ביחד."

הוא הרגיש את ידה החמימה נסגרת על ידו בחוזקה.

"ביחד." הוא הסכים איתה.

ואז שניהם צנחו בנפילה חופשות מראש המגדל.

לאחר כמה דקות, לילי עזרה ליצב את ג'יימס על רגליו, מנסה לשלוט בהתקפי הצחוק שלה בזמן שהוא שוכב בפישוק איברים על ספסל, רועד.
היא העיפה מבט על שעונה.

"נשאר לנו מספיק זמן לגלגל הענק וזהו." היא חייכה אליו.

"טוב." הוא אמר בקול חלש.

במהרה הם כבר עלו על הגלגל הענק שכל סיבוב הוא בערך חצי שעה.

"אוקי אוונס אני מודה." אמר ג'יימס שכבר נרגע. "את לגמרי צדקת."

היא חייכה חיוך רחב וצודק. "אני נידהמת! ג'יימס פוטר הרגע אמר שחוקי זה כיף?!"

"לא אמרתי. רמזתי באופן מאוד ברור." הוא אמר בחיוך.

"טוב, אז אני מודה שגם לשבור את החוקים זה די מרגש."

הוא הרים את גבותיו.

"אתה בכלל שמת לב באילו נסיבות הגענו לפה?" היא שאלה בשיעשוע.

"אה, נכון." הוא נזכר.

הם ישבו קצת בדממה. העוצמתיות שג'יימס הקרין בנוכחותה הייתה זו ששברה את לילי. 

"למה אף פעם לא הסכמת לצאת איתי?" הוא שאל בהיסח הדעת.

לילי צחקה. 'טוב אין סבה לשקר בקשר לזה'

"כי אף פעם ברצינות לא הצעת לי לצאת." היא אמרה עם חיוך. "זה תמיד היה כדי לעלות לי על העצבים ולחלוב את הקהל.

ככה כשהיה לי מצברוח טוב, הייתי עונה ביתר דרמטיות." החיוך היה מבחוץ. מבפנים, היא נשברה שוב ושוב עם כל מילה.

"ככה את חושבת?" הוא שאל בשקט, שם לב לכאב בעיניה. "כי לילי," הוא עבר לשבת לידה במהירות. "זה ממש לא נכון."

לילי התרגזה,'שמים את הקלפים על השולחן, מה?'. "ג'יימס תבין. כל הזמן צדקת, אני באמת מאוהבת בך. אבל אם אתה חושב

שאתה תוכל לשחק עם הרגשות שלי אתה טועה."

ג'יימס לא הבין. הוא לא קלט. האם היא כרגע אמרה את מה שהוא חושב שהיא אמרה?

"מה אמרת?" הוא שאל. מוכה טמטום.

"שאתה לא הולך לשחק עם הרגשות שלי."

"לא" הוא אמר בביטול "לפני זה"

פניה התרכחו "אני בהחלט מאוהבת בך. אבל אני לא אתן לך לשחק בי." היא הסבה את מבטה אל האופק.

הוא צנח על ברכיו ליד מושבה הנמוך, תפס את ידה ונישק אותה. "לילי היפה שלי, זה ממש לא נכון. אני באמת אוהב אותך. ואני לגמרי רציני לגבינו."

אבל כשלילי לא הסבה את מבטה מהנוף. הוא התיישב על כיסאו ביאוש. "אבל כנראה שאני לא אציק לך לגבי זה יותר."

כמה שניות עברו בדממה.  

"אתה באמת היית רציני?" היא הביטה בו לבסוף.

הוא הנהן במרץ, שמח על כך שהיא מדברת איתו.

"אז אולי כדאי לך לנסות להציק לי עוד פעם אחת." היא הצמידה את ידו הקרה ללחיה החמה.

הוא נאנח בהקלה "את אומרת שפעם הבאה תסכימי?" שאל, צופה מראש את תשובתה.

"לא, אני רומזת את זה באופן מאוד ברור." היא חייכה חיוך קטן.

והוא נישק אותה, בראש הגלגל הענק.

"הוגסמיד?" היא שאלה כשהתנתקו.

"הוגסמיד." הוא הנהן, מאחורי צאוורה.

השומרים מעולם לא גילו כיצד נערה צוחקת ונער רועד נעלמו מראש הגלגל הענק.

נער ונערה נגלו ברחוב הראשי של הוגסמיד, מתגרים זה בזה, מתנשקים, צוחקים ומתקדמים באיטיות אל טירת הוגוורטס.

"שנלך לחדר הנחיצות?" לחש לה ג'יימס, מחבק אותה מאחורי גבה.

"אה-אה." היא הנידה בראשה וליבו נפל. הוא לא באמת שיער שהיא תסכים לסקס בדייט הראשון (אם אפשר בכלל לקרוא לזה דייט),

אבל לאור התגובה שלה למגע בחדר המועדון הוא קיווה לזה, כי הוא רצה אותה כלכך. למזלו, לילי חשבה על אותו דבר, והייתה מאוד רחוקה מלסרב.

היא הסתובבה אליו וכרחה את זרועותיה מיסביב לצוארו. "הצריף המצווח קרוב יותר."

"כן?" הוא מילמל אליה בקול הכי-לא-נדהם שהצליח לגייס.

"כן." לא הייתה לה שום קוונה לקבל לא כתשובה. היא אהבה אותו ורצתה אותו הרבה יותר מידי זמן.

למזלה, גם ג'יימס היה מאוד רחוק מלסרב.

לפתע היא התנתקה ממנו והמשיכה ללכת "לא רוצה, לא צריך."

הוא שמע את החיוך בקולה וידע שהיא רק מתגרה בו. "אחרי איבוד השליטה הקטן שלנו בחדר המועדון, את באמת מאמינה שאני לא רוצה?

או צריך?" הוא חיבק אותה מאחורה ונישק את צווארה.

"זה מה שנקרא אצלך איבוד שליטה?" היא המהמה. "אם כך אתה יכול לאבד שליטה מתי שתרצה. נניח, סתם הצעה, ממש עכשיו." ענתה, מסתובבת אליו.

"הצריף המצווח?"

"הצריף המצווח."

במהרה הם מצאו את עצמם על יד הכניסה לצריף המצווח. ג'יימס נישק אותה במתיקות על שפתיה, והיא פלטה צווחה קטנה כנגד שפתיו כאשר הרים אותה ונשא אותה לחדר השינה בקומה התחתונה התחתונה. היא נאנחה כשהוא השכיב אותה על המיטה, ורכן מעליה. המיטה חרקה תחת משקלם כאשר התגלגלו עליה.

"פתאום אני מצטערת שלא הלחנו לחגר הנחיצות." היא אמרה, גונחת, בעוד ג'יימס מנשק את כתיפיה."שם המיטה לא הייתה בסכנת קריסה."

"שולי." המהם הוא בזמן שהתגלגל מעליה.

בגדיהם נעלמו במהירות, ובעוד לילי מלטפת את שרירי גבו. הוא שאל אותה "את בטוחה?"

היא רק נישקה אותו שוב.

		הפרק הבא